סעיף
נה :
עשתה שליח לקבלה בעדים, והגט יוצא מתחת ידו, והבעל אומר: מזיף הוא, אם נתקים בחותמיו או בעדי מסירה, הרי זו מגרשת. ואם הוא מודה שכתבו, אלא שאומר שלא נתנו בתורת גרושין אלא בתורת פקדון, והשליח אומר שקבלו (בשבילה) שתתגרש בו, השליח נאמן, אפלו אם שלשתם בעיר אחת. ויש אומרים שאם שלשתם בעיר אחת, הבעל נאמן, דאם איתא דבתורת גרושין יהבה, לדידה הוה יהיב לה. ודוקא כשטוען שלפקדון נתנו לו, אבל אם טוען שעשאו שליח להולכה, ורוצה לחזר בו קדם שיגיע לידה, אינו נאמן. ואם אינם בעיר אחת, השליח נאמן, והוא שבאים בפנינו עדים שעשאתו שליח קבלה, והשליח אומר שמסרו לו בפני עדים.
הגה:
יש אומרים דוקא שהגט יוצא מתחת ידו, אבל אין הגט בידו אינו נאמן, אפלו היה לו עדים שראוהו תחת ידו (כן משמע מהטור לדעת הרא"ש) . ולסברא זו טוב לזהר שלא לגרש על ידי שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת, משום דמצי מפק מניה חרבה, שאם יטען שלא נתנו לו לגרושין, שהוא נאמן.
הגה:
ואין חלוק בזה בין שליח הולכה לשליח קבלה (כ"כ הרי"ף). מיהו, בזמן שהרשאה בידו שנעשה שליח לגרש, אין חלוק בין אם הבעל בעיר או לא (מהר"ם פדוואה סימן ג'). ואם האשה אומרת: בפני קבלו שליח לגרושין, נאמנת. ויש אומרים דוקא כשהגט ביד האשה :