סעיף
א :
אמר לה: הרי זה גטך אם לא אבא בתוך שלשים יום, או שאמר: על מנת שלא אבא בתוך ל' יום, והיה בא בדרך בתוך ל' יום, וחלה או עכבו נהר ולא בא עד אחר ל' יום, הרי זה גט, אפלו עומד וצווח: הריני אנוס, שאין אנס בגטין. ואף על פי שגלה דעתו שאין רצונו לגרש, כיון שלא התנה חוץ מאם יקראני אנס. אבל אנס דלא שכיח כלל, כגון אכלו ארי או הכישו נחש או נפל הבית עליו, לא אסיק אדעתה להתנות עליו, ומבטל הגט והיא זקוקה ליבם.
הגה:
ושביה, הוי אנס דשכיח, ואינו מבטל הגט מדלא התנה (מרדכי פרק מי שאחזו) :