סעיף
ז :
התנה עליה שתתגרש כשיעבר מנגד פניה ל' יום, והיה הולך ובא הולך ובא, ולא נתיחד עמה, כשילך וישהה ל' יום, תהיה מגרשת; ואף על פי שהיה הולך ובא בתוך ל' יום, הואיל ולא נתיחד עמה, הרי זה גט כשר. במה דברים אמורים, כשהתנה ואמר: הרי היא נאמנת עלי שלא פיסתיה. אבל אם לא האמינה, חוששין שמא פיסה כשהיה הולך ובא, ומחלה לו, וחזר ובטל הגט כשפיסה, ומפני חשש זה יהיה הגט פסול. וכן האומר לאשה: הרי זה גטך לאחר י"ב חדש, והיה עמה במדינה, דחוששין שמא פיסה, עד שיאמר: נאמנת עלי שלא פיסתיה. וכן כל התנאים שהם תלוים ברצונה. ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט, דחוששין לה שמא פיס, עד שיאמר: נאמנת עלי. במה דברים אמורים, במתגרשת מן הנשואין, שלבו גס בה. אבל במתגרשת מן הארוסין, אין חוששין לה שמא פיס. הרי זה גטך מעכשו, אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, אין חוששין שמא בסתר בא, שאין דרך בני אדם לבא בצנעא. ואם תם הזמן שקבע, ולא בא, הרי זו מגרשת. ויש אומרים שאף בזו חוששין שמא בסתר בא, אלא אם כן התנה בתחלה ואמר: נאמנת עלי לומר שלא באתי. וראוי לחוש לדבריהם לכתחלה, וכן המנהג להתנות בתחלה שתהא נאמנת לומר שלא פיס. ואם כשהתנה תלה ביאתו בעדים, שלא יתבטל הגט בבואו אלא אם כן יעידו עליו עדים שבא, ועבר הזמן ואין מעידים שבא, לדברי הכל אין חוששין שמא בא, אף על פי שלא האמינה: