סעיף
א :
אלו שכופין אותם להוציא ולתן כתבה: מי שנולד לו ריח הפה או ריח החטם, או שחזר להיות מקבץ צואת כלבים או בורסקי, או להיות מחתך נחשת מעקרו. ואם רצתה תשב עם בעלה. ואם ידעה בהן קדם שנשאת, אין כופין להוציא, דסברה וקבלה (טור בשם הרמ"ה) . נעשה האיש מכה שחין, כופין אותו להוציא ולתן כתבה; ואף על פי שהיא רוצה לישב עמו, או שהתנה עמו קדם שנשאה , אין שומעין לה, אלא מפרישין אותם בעל כרחם, מפני שהיא ממיקתו. ואם אמרה: אשב עמו בעדים, כדי שלא יבא עלי, שומעין לה.
הגה:
יש אומרים דמומר כופין אותו על ידי כותים להוציא (ב"י סימן קל"ד בשם א"ח ובמרדכי פרק המגרש), ובלבד שיבטל בשעת הגט (שם במרדכי). ויש חולקים ואומרים דאין כופין למומר או שאר עובר על דת (תשובת מור"ם), אלא אם כן פושע לה, כגון שמאכילה דבר אסור (מהרי"ו סימן כ"ב), או שעבר על חרם ששעבד עצמו נגדה שלא להקניטה ושלא להכותה, או שנודר ואינו מקים שבניו מתים בעון נדרים (הגהות מימוני סוף אשות). מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו, אם יש עדות בדבר, שראו אותו עם מנאפים או שהודה, יש אומרים שכופין אותו להוציא, אבל משום שמביאין לו ילדים כותים אין לחוש, דלמא משקרים עליו (חדושי אגדה דיבמות) :