סעיף
ו :
האשה שתובעת גט בטענה שאינה ראויה לבנות ממנו, אין שומעין לה. ואם טענה שחפצה לילד כדי שיהיה לה בן שתשען עליו, ואין לה כבר שום בן , ואומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ, אם שהתה עמו עשר שנים ולא נתעברה, ואינה תובעת כתבתה כדי שנחוש שתובעת גט כדי לגבות כתבתה, וגם אין לתלות תביעת הגט בשום דבר אחר, שומעין לה, אפלו יש לו בנים מאשה אחרת, דשמא נתקלקל אחר כך, וכופין אותו להוציא, ויתן מנה מאתים, אבל לא תוספת, ויתן נדוניתא מה שהכניסה לו. ויש לו להחרים סתם על מה שטוענת דבר שאינה יודעת בו בודאי, ואחר כך יתן כתבה. ואם אמר אשא אשה אחרת עליה ואבדק עצמי, שומעין לו. ואם ילדה השניה, תצא הראשונה בלא כתבה, ואם לאו יוציא שתיהן ויתן כתבה, או ישא שלישית, אם אפשר לה למיקם בספוקיהו. ויש מי שאומר, שאם אמרה גם השניה שאינו יורה כחץ, יוציא שתיהן ויתן כתבה. ובכל גונא, אם ידוע שהוא עקר, והיא באה מחמת טענה, יוציא מיד.
הגה:
והוא הדין אם שהה י' שנים ולא ילדה, ובאה מחמת טענה, שכופין אותו להוציא ולתן כתבה, והתם לא מהני מה שאומר: אבדק עצמי ואשא אחרת, דמכל מקום לא אבדה הראשונה כתבתה, הואיל ולא החזקה בג' אנשים. והא דצריכה לטען שאינו יורה כחץ, הינו שידוע שהיו לו כבר בנים, אז תלינן בדידה אם לא שטוענת שאינו יורה כחץ, או בבעל השלישי שכבר החזקה כך נראה סברת הטור והוא מסקנת התוס' והאשר"י :