סעיף
י :
קטנה הממאנת אין לה כתבה מנה ומאתים, אבל יש לה תוספת. וכל זמן שלא מאנה, בעלה זכאי במעשה ידיה ובמציאתה, וחיב במזונותיה ופדיונה כל זמן שהיא תחתיו, אבל אם הלך למדינת הים, ולותה ואכלה או לצרך פדיונה, ועמדה ומאנה, אינו חיב לשלם, אף על פי שאכל פרותיה, ואפלו הם בעין עדין, שלקטן ומנחין ברשותו, אינו מחזירן. ונכסין של צאן ברזל ושל מלוג, אם הם בעין, נוטלתן; ומה שאבד מהם מנכסי צאן ברזל, חיב לשלם; ומנכסי מלוג, פטור. והוא מתר בקרובותיה, והיא מתרת בקרוביו, וכשרה לכהנה, ואינה צריכה להמתין ג' חדשים מלהנשא; ואם נשאת לאחר וגרשה או מת, מתרת לחזר לראשון. ולא עוד, אלא אפלו גרשה הראשון, והחזירה, ומאנה בו, ונשאת לאחר אחר שמאנה בו, וגרשה האחר, מתרת לחזר לראשון. שכל היוצאת במאון, אף על פי שקדמו גט, הרי זו כמי שלא נתגרשה ממנו בגט מעולם, ומתרת לחזר לו. אבל המגרש את הקטנה בגט, יש לה כתבה, ואסור בקרובותיה, ואסורה בקרוביו, ואסורה לכהנה, וצריכה להמתין שלשה חדשים; ואם נשאת לאחר ומאנה בו, אסורה לחזר לראשון, מפני שיצאה ממנו בגט, אף על פי שיצאה מן האחרון במאון, ואין צריך לומר אם גרשה האחרון או מת. וכן אסורה לאבי הראשון, ולבנו, ולאחיו, כשאר הגרושות, אף על פי שיצת מן האחרון במאון. ואם מאנה בראשון, והחזירה וגרשה ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה או מאנה בו, אסורה לחזר לראשון ולקרוביו. שכל שיצת ממנו במאון לבסוף, דינה כממאנת; וכל שיצת ממנו בגט לבסוף, דינה כמגרשת: