סעיף
ה :
היבם אסור בקרובות זקוקתו, אפלו מתה קדם שיבם או יחלץ, בין שהוא יבם אחד, בין שהם שני יבמים. ואפלו ספק אם זקוקה או לא, אזלינן לחמרא (טור) . לפיכך, אם קדש אחד מהם אחות זקוקתו, אסור לו לכנסה, מפני שהיא כאחות ארוסתו, עד שייבם אחיו או יחלץ לזקוקה ותפקע הזקה. ויש אומרים דדוקא בקדשה, אבל אם כנסה, פקעה לה זקה ומתר לבא עליה קדם שייבם או יחלץ אחיו.
הגה:
ויש אומרים דעכשו בזמן הזה דאכא חרם רבנו גרשם שלא לשאת שתי נשים, אם נפלה לאחד שומרת יבם, אסור לשא אחרת עד שיחלץ ליבמתו (ר"י מינץ). ודוקא שלא היתה משדכת לו כבר, אבל אם היתה משדכת לו כבר, מתר לכנסה (הגהות מרדכי דכתבות) :