סעיף
ב :
יבמה שנדרה הנאה מיבמה בחיי בעלה, או שנדרה הנאה מכל היהודים, כופין אותו שיחלץ לה. ואם נדרה לאחר מיתת בעלה, מבקשים ממנו שיחלץ לה. וכן אם נתכונה בנדרה אפלו בחיי בעלה, כדי שלא ייבם אותה, מבקשים ממנו שיחלץ לה.
הגה:
היה יבמה כהן, והלכה ונתקדשה לאחר כדי שלא יוכל ליבמה, דינה כאלו נדרה הנאה ממנו. ומכל מקום אין כופין אותו לחלץ, הואיל והיא גרמה שאסורה לו (תשובת הרשב"א סי' תת"כ), ויש אומרים שאם רקקה לפני האחים או כדומה לזה, וגרמה שאסורה ליבם, אין לה דין מורדת הואיל ואי אפשר לה ליבם מעכשו (רשב"א אלף ר"ב). וכבר נתבאר בסמוך שכל חלוקים אלו למאן דאמר מצות יבום קודם, אבל למאן דאמר מצות חליצה קודמת, אין לה דין מורדת כלל אם אינה רוצה ביבום :