סעיף
יא :
מי שזנתה אשתו תחתיו בעדים וברצון, ומת בלא זרע, ונפלה לפני אחיו, דינה כדין ערוה, והיא וצרתה פטורות מהחליצה ומהיבום, אבל אם ספק זנתה אם לאו, היא חולצת ולא מתיבמת, וצרתה, או חולצת או מתיבמת.
הגה:
ויש אומרים דאפלו זנתה ודאי, צריכה חליצה (השגות הראב"ד), והוא הדין לצרתה, ויש להחמיר. ולכן, מי שיש לו אשה שהמירה, אף על גב דודאי זנתה, צרתה צריכה חליצה (מרדכי ריש יבמות וכ"כ מהרא"י סימן רי"ט). אשה שהלך בעלה למדינת הים, ונשאת, ואחר כך בא הבעל ומת, צרתה מתרת להתיבם, ואינה כצרת סוטה (הגהות אלפסי פרק האשה) :