סעיף
א :
יבמה שאינה ראויה להתיבם בשעת נפילה, משום אסור ערוה, אסורה עולמית, אפלו אם יפקע האסור. כגון שני אחים שנשואים שתי אחיות, ומת אחד מהם, ונפלה אשתו לפני השני שנשוי אחותה, אפלו אם תמות אשתו אחר כך, שפקע אסור אחות אשה, אפלו הכי אסורה. ואפלו נפלה לפניו פעם אחרת אחרי מות אשתו, כגון שהיה להם אח שלישי שלא היתה ערוה עליו, וכנסה, ומתה אשתו של זה שהיה נשוי אחותה, ומת השלישי שכנסה, וחזר ונפלה לפניו, אסורה לו. לא שנא מתה אשתו קדם שכנס השלישי, לא שנא מתה אחר שכנס, אף על פי שלא היתה אסורה עליו בשעת נפילה אחרונה, אפלו הכי אסורה לו היא וצרתה, כגון שהיה אשה אחרת לאח השלישי, כיון שהיתה אסורה לו בשעת נפילה ראשונה. אבל אם היתה מתרת לו בשעת נפילה, אפלו אם תאסר אחר כך, אם פקע האסור, חוזרת להתרה. כיצד, שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומת אחד מהם, ונזקקה אשתו לשלישי שאינו נשוי אחותה, ולא הספיק לכנסה עד שמת האח השני שהיה נשוי האחרת, והרי שתיהן אסורות עליו, מתה האחרונה, חזרה הראשונה להתרה, כיון שהיתה מתרת בשעת נפילה, אף על פי שנאסרה בינתים. אבל אם מתה הראשונה, לא התרה האחרונה, כיון שהיתה אסורה בשעת נפילה. וכן אם היו שם עוד אחים, וקדם אחד מהם וחלץ לאחרונה, או שהיתה הראשונה אסורה לאחד מהאחים, ויבם את האחרונה, שהרי מתרת לו, התרה הראשונה לשאר אחים, שהרי האחרונה שאסרה אותה, חלצה או נתיבמה למתר לה. אבל אם האחרונה אסורה לאחד מהם משום ערוה, הרי הוא מתר ליבם הראשונה, ושאר האחים אסורים בשתיהן, וחולצות ולא מתיבמות: