שולחן ערוך

האונס את הבתולה, חיב לשא אותה, ובלבד שהיא ואביה יהיו מרצים, אפילו היא חגרת או סומא, ואינו רשאי להוציאה לעולם אלא לרצונה. לפיכך, אינו צריך לכתב לה כתבה. ואם עבר והוציאה, כופין אותו להחזירה: