סעיף
ה :
הנטען על הפנויה, יש אומרים שלא לכנס משום לזות שפתים, שנראה שמחזיקים הקול. ויש אומרים שמצוה לכנס.
הגה:
והסברא ראשונה עקר. ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה, מתר לכנסה. וכל זה בקול בעלמא, אבל אם ודאי בא עליה, מצוה לכנסה, אבל אין כופין על כך (שם). ואם נטענת משנים, מראשון אינו אלא קול בעלמא, והשני הוסיף בפגמה, השני מצוה לכנסה. ואם נטענת משניהם בשוה, האחד נשוי והשני אינו נשוי, מצוה על שאינו נשוי לכנסה (ג"ז שם). ועין לעיל סי' כ"ב אם היא נאמנת עליו. זונה שתבעה לאחד שנדר לה דבר באתננה, והוא כופר, צריך לשבע כמו בשאר תביעות (ריב"ש סי' מ"א). זהו שחיבה תורה לאונס ומפתה ממון, הינו אם כבר נעשה המעשה במקרה, אבל אסור לאב לתן בתו לזנות, ועל זה נאמר: "אל תחלל את בתך להזנותה" (ויקרא יט, כט) וכל המכינה עצמה לזנות, בין מדעתה בין מדעת אביה, הרי זו קדשה, ואין חלוק בזה בין בתולה לבעולה (טור בשם הרמב"ם). ורשאין הבית דין לקנס הזונות, כדי לעשות גדר. ומעשה באחת שזנתה עם הכותי, וחתכו את חטמה, כדי לנולה (תשובת הרא"ש כלל י"ח) :