סעיף
א :
בזמן הזה דנים הדיינים דיני הודאות והלוואות וכתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו, שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס.
הגה:
אבל דברים שאינם מצויים, אף על פי שיש בהם חסרון כיס, כגון בהמה שחבלה בחברתה; או שאין בהם חסרון כיס, אף על פי שהם מצויים, כגון תשלומי כפל, וכן כל הקנסות שקנסו חכמים, כתוקע לחבירו (פירוש, שתוקע בקול באוזנו ומבעיתו), וכסוטר את חבירו (פירוש, מכה בידו על הלחי), וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק, או המשלם חצי נזק, אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בארץ ישראל. חוץ מחצי נזק צרורות, מפני שהוא ממון ואינו קנס.