שולחן ערוך

צריך הדיין להיות מתון בדין, שלא יפסיקנו עד שיחמיצנו וישא ויתן בו ויהיה ברור לו כשמש. והגס לבו בהוראה וקופץ ופוסק הדין קודם שיחקרנו היטב בינו לבין עצמו עד שיהיה ברור לו כשמש -- הרי זה שוטה רשע וגס רוח.