כבר תקופה ארוכה שמתקיים פולמוס על הגיור בישראל. פולמוס זה התגבר בשבועות האחרונים, בעניין גיור של ילדים, שהוא סוגיה מורכבת ברמה ההלכתית. דיון זה לא יכול להתבצע בדף של אינטרנט, אפילו לא באופן בסיסי וכל שכן באופן רציני. סוגיית הגיור בימינו רחבה מאד, ולכן ברצוני להתמקד בדבר אחד בלבד: המחלוקת שבין הרב אבינר שליט"א לבין הרב אמסלם שליט"א בענין הספר 'זרע ישראל'.
מדבריו של הרב אבינר עולה שאין צורך להתייחס לספר 'זרע ישראל', על בסיס מה שאמרו ארבעה מחשובי הרבנים בעניין מסויים. את ההסכמות של הרבנים לספר דוחה הרב אבינר, בטענה שהם חזרו בהם, ולא היתה אלא הסכמה כללית לספר.
אולם במחילה מכבודו של הרב אבינר, הוא שגה בענין זה בשלש נקודות. ראשית, אילו היה אומר שאין להתייחס לפסק בעניין המסויים, ניחא. אך לא להתייחס לכל הספר?! שנית, אפילו אם ארבעה מחשובי הרבנים סוברים כך, וכי זה הצדקה למי שסובר אחרת ויש לו ראיות לדבריו, לא לומר את דעתו? ואילו היה אומר שמתוך דיון הלכתי מוכח שהדברים שגויים, ניחא. אך רק בגלל שארבעה רבנים חשובים אמרו אחרת, אין מקום לדבריו?! ואילו היה שואל הרב אבינר את דעתם בעניין שירות בצה"ל, גם אז אין מקום לדעות אחרות? שלישית, הטענה לפיה הם לא שמו לב לנאמר בספר, מייחסת חוסר רצינות לאותם רבנים, כיון שפרק שלם מתוך תשעה פרקים של הספר (!) מוקדש לנושא זה, אותו הוא דוחה מכל וכל.
בנוסף, מלכתחילה מגדיר הרב אמסלם את הספר כמראה מקום, ולא כספר פסיקה. את הפסיקה הוא משאיר לדיינים (עמ' 3). ולכן ניתן לדחות את דבריו באופן נקודתי, ואין צורך לפסול את הספר.
מסיבות אלו צדק הרב אמסלם בתגובתו לרב אבינר.
אולם אף על פי כן, טענתו והאשמתו של הרב אמסלם את המחמירים באופן מכליל - "להחמיר בגיור ולהקל בהתבוללות, ולהביא עלינו מבול של נשואי תערובת", שגויה לחלוטין: אפשר לדון בשאלה האם צריך להודיע לגוי המתגייר את כל המצוות או לא. אך אם הגיור אינו תקין, העובדה שהגוי עבר תהליך פורמלי של גיור, ללא שינוי של הנפש, אינה הופכת אותו ליהודי, ואינה פותרת את בעיית ההתבוללות באופן אמיתי.
הבעיה המרכזית בספר 'זרע ישראל' אינה בנקודה עליה מצביע הרב אבינר. הבעיה המרכזית היא בתוכנו המרכזי של הספר, לפיו יש להקל בגיור ב'זרע ישראל' – גויים שאביהם או סבם היה יהודי. גישה זו שגויה במישור העקרוני, ובמישור ההלכתי. במישור העקרוני, נמצאת בעיה חמורה הרבה יותר ממה שציינו לעיל, והיא שהרב אמסלם כופף את ההלכה להגדרת 'מיהו יהודי' של חוק השבות. במקום להתחיל לחפש קולות בגיור כפי שעשה הרב אמסלם וההולכים בשיטתו, צריך להיאבק על שינוי חוק השבות, ולהפסיק להביא גויים לארץ [שחלקם אף אנטישמיים http://www.pogrom.org.il/)], שנצטרך לגייר גם אותם!
במישור ההלכתי, הרב אמסלם התבסס על ציטוט מהרשב"ש (שו"ת סימן שסח): "שאלת. הבא להתגייר וידענו באמת שלא בא אלא לאהבת אשה בת ישראל שנתן עיניו בה, מהו מקבלין אותו או לא. ... ואם אנוסי זמן בכלל זה כיון שידוע שלא באו אלא לדרך זאת, עכ"ל. תשובה. אין מקבלין אותו לכתחילה, דאמרינן בפ"ב דיבמות אחד איש שנתגייר לשם אשה ואחד אשה שנתגיירה לשם איש וכו' אינם גרים. ואעפ"י שנפסקה ההלכה שם דכל גרים, היינו בדיעבד, אבל לכתחילה לא.
"מיהו זהו בגוי הבא להתגייר, אבל מהאנוסים אלו או מזרעם אין דוחין אותם מפני זה, אבל המקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה עליו נאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, ור' יוחנן אמר לריש לקיש אי הדרת בך יהיבנא לך אחתי דשפירא מנאי, שריש לקיש היה לסטים ור' יוחנן אמר לו אם תחזור בתשובה אתן לך אחותי, וחזר בתשובה ויצא ממנו חכם גדול". מכאן הסיק הרב אמסלם שמצוה לגייר גויים מזרע ישראל, ואף מותר לגיירם על מנת שיתחתנו עם יהודיות כשרות.
אולם לדעתי כאן טעה הרב אמסלם טעות גדולה: שאין ספק מתוך המשפט הזה של הרשב"ש, שהוא התייחס לאנוסים יהודים, שמותר לקבל אותם, ואף להשיא אותם ליהודיות כשרות, ולא חוששים לכך שהם עדיין עובדי עבודה זרה! שאם לא כן, ההוכחה מריש לקיש אינה הוכחה, כיון שלא היה גוי!
בהמשך הביא הרב אמסלם הוכחות קרובות ודומות, אולם במחילה מכבודו, כמעט ואף אחת מהן אין בה ממש. ואם מצאנו שלשה או ארבעה מהדור האחרון שמסכימים להבנה המוטעית הזו, אין מה לפסוק על פי זה הלכה.
בסופו של דבר, עיקרו של הספר, לפיו יש להקל בעניין קבלת עול מצוות בצאצאיהם של נישואי תערובת, אין לו כל בסיס.
על כך חשוב להוסיף, שטיעוניו של הרב אמסלם ושל כל ההולכים בשיטתו, סותרים את התנ"ך. בספר עזרא (פרק י) ובספר נחמיה (פרק יג) מסופר על עזרא ונחמיה שאילצו את העם לנטוש את נשיהם הנכריות, ואת בניהן שנולדו להן. גם אז היו אחוזי התבוללות גבוהים, ועזרא ונחמיה לא מצאו לנכון לגייר את הנשים, ואף לא את 'זרע ישראל'.
