בשנים האחרונות, ניטש ויכוח מר על דמותה של המדינה. חוק השבת הוא רק ביטוי, לויכוח על האיזון והשילוב הראוי בין יהדות לדמוקרטיה. מצד אחד של המתרס, עומדת תפיסה אחת האומרת שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, אך גם דמוקרטית, ויש לנסות לשלב בין ערכי הדמוקרטיה לדמותה היהודית של המדינה, כל עוד הדבר אפשרי. ומצד שני, לא מעט אנשים טוענים שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית קודם כל, ובכל סתירה בין ערכי הדמוקרטיה ליהדות, יש להעדיף את ערכי הדמוקרטיה.
אלא שבבסיס הדיון עומדת טענה שקרית, על אף שהיא מאד נפוצה, והיא שלדמוקרטיה יש ערכים. הטענה לפיה יש "ערכי דמוקרטיה" אינה אלא אחיזת עיניים, שנועדה לשרת מטרה. באופן שלא יהיה מקום לכל דיון. העמדה של יהדות מול "ערכי דמוקרטיה", באה לומר: היהדות היא סוג של שלטון חשוך השייך לימי הביניים במקרה הטוב, ולתקופה הפריהיסטורית במקרה הרע. באופן הצגה כזה, אף אחד לא רוצה להיות לא דמוקרטי.
אולם מהי דמוקרטיה? דמוקרטיה פירושה שלטון העם. צורת השלטון הזו, שהתקיימה לפני כ-2500 שנה באתונה, רחוקה שנות אור מהמושג המודרני. שוויון לא היה חלק מעקרונות הדמוקרטיה, כך שנשים ועבדים מעולם לא נחשבו באתונה לאזרחים. כמו כן, באתונה לא היתה הגנה על זכויות המיעוט, ועוד.
הדמוקרטיה מוצגת כיום במדינת ישראל, כמבוססת על מספר עקרונות יסוד, שביניהם עיקרון השוויון - עיקרון שמעולם לא היה חלק מהותי מהדמוקרטיה. הניסיון הנואל להציג את העיקרון הזה כערך אוניברסלי, המהווה חלק מנשמת אפה של הדמוקרטיה, נועד לחתור תחת יהדותה של מדינת ישראל. על פי עיקרון השיוויון, אין מקום לחוק השבות, המפלה בין יהודים לגויים. כמו כן, על פי עיקרון זה יכול ערבי לגור בישוב יהודי (ע"ע בג"ץ קעדאן), בקרקעות שנקנו על ידי יהודים מכספי הקק"ל. ועוד. כמובן, שעיקרון השוויון לא חל על תפילת יהודים או אפילו על ביקור יהודים בהר הבית. כמו כן, הוא לא חל על הריסת מבנים בלתי חוקיים. ועוד ועוד. סופו של דבר, עיקרון השיוויון נועד להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית, למדינת כל אזרחיה.
הטיעונים בשם הדמוקרטיה, אינם אלא ניסיון להשכיח את העובדה שמדינת ישראל היא מדינת לאום. מדינה שקמה על בסיס אתני-דתי (כתוצאה מאופיהּ המיוחד של היהדות). וככזו, יש לנבחרי הציבור את כל הזכות, לעגן את העיקרון הזה ואת ההשלכות שלו בחוק.
גם הנתון המוצג כברור מאליו, כאילו הדמוקרטיה היא ליברלית במהותה, הוא שקרי. כך לדוגמא, אנגליה כמדינה דמוקרטית, מִיסדה את הכנסייה האנגליקנית, שוודיה את הכנסייה הלותרנית ועוד. נוסף לכך, מחקר שנעשה על 40 דמוקרטיות נוצריות (!) מעלה שכמעט בכולן יש חקיקה דתית ותמיכה בדת, עד שאי אפשר לומר שיש הפרדת הדת מהמדינה (Jonathan Fox, "separation of religion and state in stable Christian democracies: fact or myth?"). אבל הכי קל הוא להציג נסיונות חקיקה דתיים, כניסיון להפוך את ישראל לאיראן, וכך ניתן לברוח מהתמודדות.
דמוקרטיה אינה אלא שלטון העם. הטענה על "ערכי הדמוקרטיה", נועדה להציג משהו שאינו ניתן לערעור, מעין תורה משמים. במילים אחרות, בימינו השיח על "ערכי הדמוקרטיה", מנסה לעקוף את שלטון העם. "אם זהו רצון העם, יש להחליף את העם". וכך אם העם החליט שאין ברצונו לקבל מסתננים שמביאים איתם יחד אלימות, פשע ועוד, מציגים זאת רבים באופן שהדבר סותר את ערכי הדמוקרטיה. ואין מה לדאוג: מצבם של תושבי דרום תל אביב אינו חלק מערכי הדמוקרטיה ...
אין לנו שום דבר נגד דמוקרטיה, כל עוד אין ניסיון ליצור פסידו-דמוקטריה, במסווה של דמוקרטיה.
