מאמרים

 
השגיאות החוזרות ונשנות והטעויות הנוראיות של שר החינוך
 
לאחר הצהרה לכאורה מלאת ענווה על שאיננו רב ואיננו מתיימר להיות גדול בתורה, שר החינוך החל להשתתף ב'עליהום' נוראי המתוזמן היטב על ידי העיתונות הישראלית האכולת שנאה עיוורת לרבנים ולכל מה שריח קודש נודף ממנו.
במיטב המסורת של עסקני הציונות הדתית, הוא החל להצטרף למקהלה הצורמת נגד התבטאויותיו של הרב לוינשטיין, מבלי להבין את חומרת הפגיעה בכל קדשי ישראל שיש בהתנפלות אכזרית זו. הוא טוען שאיננו יכול לפרש את ההלכה, אבל טענה זו מעידה כבר שאיננו מבין בכלל את המהות של רב, כפי שנבהיר. לטענתו הוא יצא בהצהרתיו אלה מתוקף היותו שר החינוך של למעלה משני מיליון תלמידים ותלמידות ומנהיג של תנועת הבית היהודי.
אלא שהצהרות אלה בטעות יסודן. הוא אמנם שר החינוך, אבל מבחינה יהודית החינוך בישראל איננו מופקד בידי מנגנון פוליטי, אלא בידי חכמי ישראל לדורותיהם, וכך ממשה רבנו עד היום. התכנים של החינוך היהודי מנקודת ראות תורנית הם נחלת חכמי ישראל, ולא נחלת מנגנונים פוליטיים.
הוא גם איננו מנהיג של הצבור הציוני דתי, משום ש'הבית היהודי' אינו אלא נציגה של הציונות הדתית בכנסת, וכגוף פוליטי איננו אלא שליח, ולכן אין לו כל סמכות לקבוע ערכים, ובודאי לא ערכי תורה. הציונות הדתית במיוחד שנוסדה על ידי גדולי ישראל בתורה, חייבת להיות מונהגת ערכית על ידי רבני ישראל.
אומללה היא גם העובדה שכשר החינוך במדינת ישראל איננו מבין את מהותו של תפקיד הרב. הרב איננו ממונה על ההלכה בלבד, אלא תפקידו העיקרי הוא לעצב את החיים הציבוריים, להשפיע עליהם ועל חיי הרוח באומה, כפי שקבע כבר הרב קוק במאמרו המפורסם 'כבוד הרבנות'. ולכן חבל ששר החינוך שכח מהו כבוד הרבנות. נכון שיותר מדי דמויות הנושאות את כתר הרבנות בדורנו, האפילו על כבוד התורה, אך אין סיבה לפגוע ברבנים שכל מעשיהם מסירות נפש וכבוד לאומה בכללה.
הוא גם הצהיר ש'ההלכה לא נועדה להיות כלי מפלג', אבל גם המשפט אינו נועד לפלג, ובכל זאת הוא מבחין יסודית בין פושע לאיש ישר והגון. ומדוע יהיה אסור לתורת ה' מה שמותר לחוקת בני תמותה?! ואינני מבין איך כמי שאינו רואה עצמו מומחה בהלכה קובע השר מה תפקיד ההלכה, ועוד, וככל הנראה מפאת העומס המוטל עליו, איך הוא שוכח לתת את דעתו לתוכן הברכה ה-19 שבכל יום 'ומכניע זדים' (על אף שיש להתייחס אליה בזהירות ראויה בפרט כיום). הוא גם שוכח שהתורה קובעת מי צדיק ומי רשע, מי מלשין ומי לא, מי איש שאמנותו טהורה ומי איש שאמונתו פסולה או פגומה, ושיש בישראל 'הלכות דעות' וגם 'הלכות ממרים' ועוד, שטרח לנסח אותם הנשר הגדול הרמב"ם במשנה תורה אשר לו.
לכן גם אנו קובעים שלא מקובל עלינו שפוליטיקאי, מכובד ככל שיהיה, ירשה לעצמו להגיד שדברי תורה מפי תלמיד חכם אינם מקובלים עליו. ובהקשר הספציפי של הרב לוינשטיין, שר החינוך לא שם לב שלא את דברי הרב לוינשטיין הוא דחה, אלא את דברי הקב"ה שקבע בתורתו שהתנהגויות מסוימות נחשבות 'תועבה', למרות קביעותיו של אהרן ברק. ואת האימרות האומללות לפיהן המציאות והחיים מורכבים יותר, לא קשה לזהות את מקורם. הם יצאו מאותה רוח שממנה יצאו כבר בעבר יותר מידי הצהרות הרסניות המבלבלות בין דברי ה' ובין הומניזם רדוד וזול. תלמידי חכמים העוסקים בתורה יומם ולילה מודעים למורכבות החיים הרבה יותר מכל אישיות פוליטית. הוכחה, היה רצוי ששר החינוך ידע להבחין בין מתיחת ביקורת - קשה ככל שתהיה - כלפי התנהגות מסויימת, ובין הוצאה מן הכלל של מי שנכשל בה.
וכשתמהה שר החינוך האם במשך אלפיים שנה הוצאנו מישהו להורג משום שהוא חילל שבת, אנחנו משיבים שאכן נכון לא הוצאנו אותו להורג, וגם אלו שנפלו במשכב זכור או כל שאר גילויי עריות לא הוצאנו להורג, אבל דווקא במשך אלף תשע מאות שנה קבענו שמחלל השבת הוא 'כגוי לכל דבר'! רק כיום אנו מוכנים להקל קולות מסוימות דווקא מפאת המורכבות היהודית וההלכתית, שספק אם שר החינוך מודע לה לעומקה. ויש הרבה יותר חמור בדברי השר. כיון שגם בהשוואה זו הוא הלך שבי אחרי חניכי אותה רוח פרובלמטית, הוא שכח לתת את הדעת, שרק מי שאינו מבין בתורה דבר וחצי דבר יכול להשוות בין מחלל שבת ובין הנופל במשכב זכור. הוכחה: מעולם הקב"ה לא הביא מבול בגלל חילול שבת, אבל בגלל גילויי עריות הוא אף התחרט שברא את עולמו, ולכן מחק אנושות שלימה.
ובמדינתנו מאלפת העובדה שדווקא הנאמנים לדרך הציונית ההרצליאנית זוכרים שהרצל קבע שיש לסגור את הרבנים בבתי הכנסת, אבל שוכחים שהוא גם קבע שאת אנשי צבא יש לסגור במחנותיהם. ומשום מה לא רק אנשי צבא מככבים בממשלה ועוד, אלא שהפעם העיזו להיכנס לדיון של הרב לוינשטיין בפני קהל רבנים בלבד ולהתערב בדעותיו!! ואנו לתומנו חשבנו שמשטרת המחשבות של ק.ג.ב. יצאה כבר לגמלאות! אפילו במשרד הבטחון דורשים הבהרות. מי מרשה להם להתערב בענייני תורה?!
התורה היא המעצבת את המבט שלנו על העולם ולא ההיפך, וגם נקודה זו לא השכיל שר החינוך להבין. וההמלצות של רב נחמן מברסלב או כל אדמו"ר חסידי המזמינות אותנו לחפש את הטוב באחים שלנו, איננה, ולא תוכל להיות, תעודת כשרות לפשעי האח, ואף לא לשגיאותיו. אני רוצה לקוות ששר החינוך אינו מורה, ואינו ממליץ למשטרת ישראל להביט בנקודות הטובות שבראשי עולם התחתון, במקום להכניס אותם מאחורי סורג ובריח. ולכבד את האדם, אין זה מתבטא במתן תעודות כשרות לכל מעשיו, אלא דווקא ההיפך, אהבה זו צריכה להתבטא בדרישה ממנו לשאת באחריות למעשיו, כפי שהאריך והדגיש היטב כבר הפילוסוף הגדול עמנואל לוינס. ואהבת ישראל, בדיוק כאהבת אב לבן, או אח לאח, איננה מתן תעודת הוקרה לכל מעשיו, אלא דווקא דאגה לעתידו הערכי והרוחני בעולם הזה ובעולם הבא. וחברה מורכבת איננה חברה פוסט-מודרנית הנותנת תעודת הכשר לכל התנהגות, לכל פשע ולכל דעה, אלא היא חברה היודעת להביט על המכלול, על העתיד שלה, על האחריות שהיא נושאת בכתפיה, ורק על פי זה לשפוט את כולם במידה ובמסורה. אם שר החינוך במקום לנקוט בגישה פופוליסטית המוצאת חן בעיני עיתונאים הנובחים נגד כל קודש, היה מתייחס במבט מפוקח, הגון ורחמן על דברי הרב לוינשטיין, והיה נוקט באותו מבט מורכב שהוא תבע ממנו, הוא היה מצליח ללא ספק ללמד עליו זכות, ולמצוא בו את נקודת הטוב, אפילו על פי רב נחמן מברסלב.
הרב ד"ר אליהו רחמים זייני