פרשת כי-תשא/ חומש הראי"ה שמות עמ' 345-346 (מתוך מדבר שור)
מאמר מאת הרב עדיאל עקיבה כהן יצ"ו, ר"מ בישיבה
"הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת ה'..." (שמות ל, טו)
מאוחדים בנתינה
כל אחד ואחד מעם ישראל נדרש להביא סכום שווה של כסף. לא משנה מצבו הכספי, לא מצבו הנפשי ולא מאורעות החיים העוברים עליו. יש מקומות אחרים לבטא את הייחודיות של כל אחד, לא בנתינת מחצית השקל! במחצית השקל אנחנו מתמקדים בעיקר במה שמאחד ומשותף לכל עמנו, עם הקודש, ועיקר הנתינה לעבודת המקדש והקורבנות, שעל ידיהן אנחנו מתקרבים לקב"ה כעם אחד בלב אחד.
מסביר הרב קוק (מדבר שור קכז - קלה) שמשמעות השלום והאחדות שבתוך עמ"י נרמזת בפרשת מחצית השקל. אך מדובר על שלום המיוחד רק לעם ישראל. שלום, שאינו דומה לשלום של כל עם ולשון אחר.
3 יתרונות ל'שלום היהודי'
הרב קוק מציין שלושה פרמטרים, שבהם השלום של עם ישראל מיוחד ושונה מהשלום של אומות העולם:
ראשית, מסביר הרב קוק, השלום של עם ישראל "תכליתו רק השלום עצמו", לעומת זאת, "של אומות העולם הוא אמצעי לתועלת". כלומר, השלום בתוך עם ישראל הוא ערך בפני עצמו, כיוון ש"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" (משנה עוקצין ג, יב). כשאנחנו בשלום, אזי הקב"ה משפיע אלינו ברכה ושפע, ואנחנו מתקרבים לקב"ה. וכדברי חז"ל "אימתי שמי נקרא עליהם, כשהם אגודה אחת שנאמר 'ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל'" (ספרי). השלום שלנו, איננו רק על מנת שנוכל לחיות עם השכן בנימוס ונחמדות. השלום אצלנו הוא בעל תכלית עצמאית שמאפשרת לנו להיות קרובים לריבונו של עולם.
שנית, ממשיך הרב קוק, ישנו שלום במחשבה ושלום במעשה. שלום במעשה הוא לפעול לטובת השני, על מנת שיהיה אפשר לנהל חיים נורמאליים, ולא "להדביק" אחד את השני ברגשות כעס, שנאה וכדומה ממידות רעות. אבל, זהו השלום ששייך גם לאומות העולם. השלום בעם ישראל, הוא עליון יותר, הוא שלום שעיקרו במחשבה. "שיהיה נתון בלבו ונפשו לאהבת אחיו ועמו". לעם ישראל יש מצווה מיוחדת "ואהבת לרעך כמוך אני ה'", מתוך אהבת חבירו, והרצון לשלום וקרבה בתוך עמנו, מתגלה השראת השכינה של הקב"ה עלינו. מה חשוב לנו, לא רק להתנהג בנימוס לסובבינו, אלא אף לאהוב אותם בלבנו, ולהתקרב כך יחד לקב"ה.
ושלישית, "השלום של ישראל תכליתו לטובת הכלל, ושל אומות העולם היא שיחזור לסוף לטובת כל יחיד". באומות העולם, עיקר מטרת ההתאגדות היא על מנת להיטיב בסופו של דבר לכל יחיד. לדוג' אם אני רוצה שלא יפגעו בי אוייבים ושונאים ממדינות אחרות, ואני מבין שיהיה לי קשה להגן על עצמי לבד כי אין לי מספיק כסף, זמן, כח, ויכולת, איך אוכל בכל זאת לדאוג להגנה שלי? על ידי כך שהמדינה תקים צבא, וכל אחד (כולל אותי) ישרת בצבא זמן מסוים, וככה הצבא יגן על העם. בתוך המערכת הצבאית כל אחד משרת את חלקו, אבל זה מתוך מטרה שתהיה לו הגנה אישית. יש חשיבות בכך, אך בסופו של דבר זו לא הגישה שלנו, עם ישראל, כי אצלנו לא מסתכלים רק מה טוב לי. כמובן שחשוב לדאוג גם לדברים האישיים שלי, ויחד עם זה לא מוותרים על דאגה לציבור. השלום אצלנו, עם ישראל, עיקרו טובת הכלל, שכן "תכלית השלום היא שתהיה הברכה גדולה אצל הכלל". האחדות שבעם ישראל, משמשת להתקדמות של כל כלל ישראל, מתוך החיבור הגדול אל ריבונו של עולם.
לסיכום
פעמים רבות אנחנו זוכים לראות בהשתאות את ההתגייסות של עמנו לאחדות איתנה, אל מול צרות ואתגרים חיצוניים הבאים עלינו, בין אם זה מלחמות, מצב כלכלי קשה או מגפה כמו הקורונה. עלינו ללמוד מה מיוחד בשלום ובאחדות של עם ישראל, ומתוך כך נוכל לגשת טוב יותר אל האתגרים היומיומיים המשחרים לפתחנו. יהי רצון, שהאחדות בתוך עם ישראל תהיה תמיד נר לרגלנו, ותוביל אותנו לקרבת ה' גדולה, ומתוך כך נתגבר על כל אתגר באשר הוא. "והסיר ה ממך כל חולי", אמן!
