פרשת קרח/חומש הראי"ה במדבר עמ' 125(מתוך אורות)
"ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם כי כל העדה כלם קדשים..." (במדבר ט"ז, ג')
מאמר מאת הרב עדיאל עקיבה כהן יצ"ו, ר"מ בישיבה
'שימו לב על הנשמה, לשם שבו ואחלמה'.
אנחנו נמצאים בפרשת קרח, ופוגשים אדם שיש לו את כל האפשרויות "להצליח": ייחוס גבוה במיוחד (שבט לוי, מבני קהת), עם עושר מיוחד במינו ("עשיר כקרח"), שמצאצאיו אחד מגדולי הנביאים (שמואל הנביא השקול כמשה ואהרן). והנה, אותו האיש נופל ומפיל אחרים עמו, עד ששמו נישא כמשל וכשנינה עדי עד, כאדם מפריד ובעל מחלוקת בניגוד מוחלט ל"אהרן אוהב שלום ורודף שלום".
מה יכולים אנחנו ללמוד לימינו אנו, מהאתגר הזה שעובר על עם ישראל?
הרב קוק מסביר שישנו קשר רעיוני – פנימי, בין 3 דמויות שונות: קין, קרח, ומייסד הנצרות:
"גדולה ממנה (מעבודה זרה 'רגילה') היא הרשעה הצפונה הארסית של המינות שהיא מחפשת לה פינה בעצם הקודש.
לא שעה ה' אל קין ואל מנחתו מפני הרשעה שהיתה בו אחוזה. אותו הרצח (של הבל) שיצא אל הפועל אח"כ היה גנוז וספון בכח גם בעת הבאת הקרבן מפרי האדמה.
הקינות עשתה באדם את מעשה המפעל הקרחי בישראל. הקריאה של "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'" היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש ולכל הרוממות וההכנה התוכית (הפנימית) הדרושה להעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת".
הנצרות, שמכונה "דת האהבה", ובשם כך הגירה ארצה נהרות של דם רותח, דוגלת באהבה לכל אחד באשר הוא. התפיסה הזו שקנתה לה אחיזה כה מרכזית בתרבות שלנו, לפיה כולם שווים, ולכן בעצם אין "רע" נגדו צריך להילחם ואין רשע אותו צריך להכרית. אין טוב אלא יחסי, אין רוע! ישנם דחפים שלא ניתנים לשליטה בידי האדם שנתון בעולם כה אכזר. נסתדר איתם, כאלה אנחנו.
כזו היא גם תפיסתו של קין – אין צורך להביא מבכורות הצאן, כאחיו הצעיר הבל. כי במה מיוחד הבכור? בכך שנולד ראשון?! גם אני נולדתי לפני אחי הבל ואין זה מטיל עלי שום אחריות מיוחדת. ואם את מנחתו יקבל הקב"ה, ודאי גם את מנחתי יקבל. הכל בשם השוויון! וכי יתכן שעלי להתאמץ כדי להרויח את מה ששייך לי בעצם? את זכותי הבלתי מעורערת שיקבלו מנחתי? נביא נא אנחנו מזרעי הפשתן, אחידים, דומים, אך בכך הם הכי חשובים.
וקרח? כוחו בפיו "כל העדה כולם קדושים". ושאול לא שאל: כיצד נבסס את אותה קדושה בחיים? ותמה לא תמה: וכיצד נרחיק ממנה כל רוע של גאווה? של כבוד ושררה? והקש לא הקשה: כיצד הטוב הזה, של קרבה לה', לא הופך להכשר של כל נטייה נמוכה של האדם באשר היא? בשם אותו אידיאולוגיה קרח כופר בתורה מן השמים (תפארת ישראל פרק יח, ופרק כב), היסוד האמוני הבסיסי שלנו ניתן למרמס, לרגל אידיאולוגיה פורחת באוויר. שמאל לימין נהפכת, וימין לשמאל (זוהר, פרשת קרח), ושניהם חסרי זהות עצמית.
וממשיך הרב קוק:
הקריאה אל כל העמים השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות "הנכם כלכם קדושים כלכם בנים לה' אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשוה – זאת היא הקרחות האנושית שהיא הקינות החדשה שממנה סובל האדם.
הזלזול בכל הבדלה, בכל הבחנה, בכל הבדל בין אדם לחבירו, בין איש לאשתו, בין שמים וארץ ובין אלוהים לאדם – הוא זלזול בעצם החיים שלנו, שבנויים על אפשרות צמצום השפע האדיר והנשמתי, אל תוך החיים הגופניים המצומצמים שלנו. ובמה נזכה? כיצד נזכך את גופנו ונכוון אותו אל על? על ידי מאמץ מתמיד של חשיפה וקילוף, גרידה וסילוק, זיכוך וטיהור של עצמנו. של מי שאנחנו רוצים להיות לעומת מי שאנחנו כעת.
לא נסכים לקבל את עצמנו בלי הרצון להשתלמות הטבוע בנו. לא נקבל את מחיקת המדרגות השונות, את האפשרות שלנו לקבל מגדולים מאיתנו. את היכולת שלנו לשאוף מעלה ולהתעלות מעבר לכל המשוער. לא נוותר על הייחודיות שלנו כעם ה', שצריך להופיע אור בעולמנו זה.
כל זה עובר בעיקר דרך שימת לב אל הנשמה! זו שזועקת ומתייפחת, את דודה היא מבקשת. הגידה נא לי איפה הוא רועה? זו שרוצה ושואפת, מבקשת ומתחננת, גרה אני בארץ זו, החזירה לי ששון ישעך, רוח נדיבה תסמכני. ומתוך הדחיפה הזו – השמים הם הגבול.
ואורה כאור החמה שבעתיים כאור בוקר.
