פרשת מטות/חומש הראי"ה במדבר עמ' 263-266(מתוך עולת ראיה ופנקסי הראי"ה)
על שגרה ועל נדרים
מאמר מאת הרב חיים אסבן יצ"ו, ר"מ הלכה בישיבה
פרשת מטות פותחת בעניין נדרים: "איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור... לא יחל דברו". התורה מאפשרת לאדם לתת מקום לרצונותיו ולהרחיב את גבולות התורה, דהיינו, האדם יכול לאסור איסורים על עצמו למרות שהתורה לא אסרה אותם, אף אם זה רק מתוך רצונו הפרטי.
מה המקום של מצווה זו, הרי התורה לא אסרה את הדבר שהאדם נדר על עצמו?
הרמח"ל מעלה שאלה מעין זו כאשר יבאר את מידת הפרישות במסילת הישרים: "ואם תאמר מניין לנו להיות מוסיפים והולכים באיסורים, והרי חז"ל אמרו לא דייך מה שאסרה תורה שאתה בא לאסור עליך דברים אחרים?".
הראי"ה זצ"ל דן בעניין הנדרים במספר מקומות ולאור דבריו, שלוקטו בחומש הראי"ה, ניתן להבין יותר לעומק את העניין. בפנקסי הראי"ה הרב מביא ש"זמני ההתרוממות של הנפש אינם תמידיים, על כן ראוי שבעת היותם ישאירו אחריהם רושם לזמן הבא אח"כ. וזה יסוד הנדרים בכללם, הטובים שבהם, להמשיך כח הקיום המעשי באורך הקבוע של החיים".
הרב קוק מסביר שכל עניין הנדרים עניינו לתת מקום לרגשי קודש שיש באדם. לא תמיד אנחנו נמצאים ברגעי שיא ורוממות נפש, החיים הרוחניים בנויים מעליות רוחניות, ירידות ובעיקר שגרה רגילה. לעיתים, אדם מתעורר להתקדם ולהתעלות ובשעת התעוררות זו הוא מקבל על עצמו קבלות והחלטות שיעזרו במהלך חייו. התורה ראתה בכך עניין חשוב, ששעות התעלות אלה, ישאירו רושם על האדם למשך זמן. וזו מטרת הנדר. אמנם, יכול להיות ששעת התרוממות זו איננה ביטוי לעולמו הפנימי הכולל של האדם ויכול להיות שהאדם לא נמצא במצב נפשי לקבל על עצמו קבלות נשגבות אלה, ולכן התורה אפשרה גם להפר את הנדר כדי שלא נהיה כבולים ואסורים במעמד נפשי שלא מתאים לנו.
מתוך ההבנה שהנדר הוא ביטוי לעולם פנימי של האדם, הרב קוק בעין אי"ה מבאר את דברי הגמרא בשבת: "רבי נתן אומר בעוון נדרים מתה אישתו של אדם שנאמר אם אין לך לשלם למה אקח משכבך מתחתיך". לדבריו, האדם מחובר משכל ורגש, רק כאשר שני כוחות אלה נמצאים אצל האדם בהתאמה ובשלמות – האדם יגיע לאושרו. המצוות שבתורה פונות בחלקן אל השכל וחלקן אל הרגש ונותנים מענה להבדל הנפשי שבין האישה והאיש. אצל האיש השכל עומד בראש והרגש עוזר על ידו, אצל האישה הרגש יותר דומיננטי תפקידה של האישה בתא המשפחתי הוא להיות עזר לבעלה ולהשלים את כוחות הרגש הנצרכים להשלמתו, אשרי האיש שזו מערכת היחסים שלו עם רעייתו שהם משלימים ומפרים אחד את השנייה.
הנדרים פונים לצד קדושת הרגש. הנדר נובע מעולמו הפנימי של האדם שרוצה להתקדם וזה מביא אותו לקבל קבלות חדשות, לכן יש להתייחס לכך כהתעוררות של קדושה. לכן אומרת המשנה שהמבעט בנדרים ולא מקיימם, מזלזל למעשה בהבנה זו ובכך מאבד את הערך הנשגב שיש לאישה טובה שתפקידה להשלים את עולם הרגש. ולכן בעוון נדרים נהרס הכוח הפונה אל הרגש, ואישתו של אדם שזה עניינה, נלקחת ממנו.
אם כן, למרות שיש מצוות שבונות את עולם הרגש שבאדם, פרשת נדרים נצרכת לשמר ולקבע את רגשות הקודש המתפרצים באדם לעיתים. שנזכה כולנו לאזן בין השכל והרגש, ולהביא את רגשות הקודש לידי ביטוי בחיינו.
