פרשת ואתחנן/ חומש הראי"ה ואתחנן עמ' 35-36(מתוך מדבר שור, משפט כהן ופנקסי הראי"ה)
איך בעל פעור קשור לבל תוסיף
מאמר מאת הרב חיים אסבן יצ"ו, ר"מ הלכה בישיבה
קצת אחרי פתיחת הפרשה מופיעה אזהרה על קיום התורה והאמונה בה', "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם". האזהרה על קיום המצוות כוללת איסור להוסיף על, או לגרוע מ, דבר ה'. כדי להמחיש את חומרת האיסור משה עורך השוואה לעוון פעור: "עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור".
לקורא מהצד השוואה זו נראית תמוהה עד מאוד. בעל פעור זוהי עבודה זרה, ובל תוסיף זה מתוך כוונה טובה (לדוג' 5 פרשיות בתפילין). רבי עובדיה ספורנו בביאורו על התורה מסביר כי הסמיכות של עניין פעור לעניין בל תוסיף מלמד שהדברים שהתרחשו לעם ישראל בבעל פעור מעידים שתוספת וגירעון כלשהו מביא את האדם לקלקול גדולים. שהרי החוטאים בבעל פעור, תחילת כוונתם הייתה לזנות בלבד, "ויחל העם לזנות", ומשם הגיעו בסוף לעבודה זרה חמורה.
מדברי הרב קוק זצ"ל בחומש הראי"ה (דברים, עמ' 35-36) ניתן ללמוד שבשני תחומים אלו -עוון פעור ואיסור בל תוסיף- יש את אותה טעות רעיונית. "ההתחכמות להוסיף קירבת אלוקים ע"י תחבולה אנושית תועבה היא", הרב מבאר בהרחבה שאף שהיה מקום שאדם חכם וגדול יוכל להוסיף דרכים טובים להתקרבות אל ה' לאחר שיעמיק הרבה בסוד הנהגת ה'; אולם הנהגת ה' את העולם היא בדרך מיוחדת ולפעמים הבורא מנהיג את העולם בדרכים נעלמות להוציא טהור מטמא, דרכים שאינם תמיד על פי השכל הישר והפשוט לכן אין לאדם יכולת בשכלו לכוון לרצון ה'.
במקום אחר, בספר משפט כהן מבאר הרב קוק, כי יש איסור להחמיר אף במה שהתורה התירה, כל שינוי בתורה שנהפך לקבוע כלול באיסור בל תוסיף, וכל מה שניתן רשות לבית דין זה רק לפי שעה, שאין מקום לשנות בתורה באופן קבוע שלא ייראה כחלק מהתורה. ביחס לעוון פעור הרב מסביר שמה כי "עבודת הפעור היתה הירוס (הריסת) כל צדק ויושר הנהגה טובה, הכוחות הרעים באדם אין מקום לתת להם ביטוי להוציא אותם החוצה, בשונה מהתרופה לחולי הגופני שרפואתו להוציא אותו החוצה, חולי רוחני רפואתו היא כבישת הכוחות הרעים ולמנוע מהם לצאת אל הפועל. טעותם של עובדי פעור שהיו מטריזים (הוצאת הצואה) לפני הבעל (לפני הפסל) עניינה להוציא החוצה, וזה ביטוי שגם הכוחות הרעים בנפש האדם רפואתם שיוציאום החוצה. ביטוי חיצוני גם לתפיסות עולם מקולקלות. גם בימינו עוד נשארו שרידים מעובדי הפעור הסבורים שכל מחשבה רעה שנקלטת במוחם העקום...ייטיבו אם יוציאום החוצה".
מדברי הרב עולה כי הכשל הרעיוני זהה בשני העניינים. למרות שבאיסור בל תוסיף יש כוונה טובה, עדיין לא כל רעיון טוב הוא מכוון לאמת האלוקית. אם התורה התירה, והתוספת אוסרת, יש בעיה מצד האמת ואין להפוך את התוספת לקבועה. מי שעושה כך נכשל באותו כשל של עוון פעור, כיוון שעיקר עניינה של עבודה זרה זו היה לתת ביטוי לכל מה שעולה ברוח האדם, אף הרעיונות המקולקלים. בשונה מכך, קובעת התורה "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום": רק היצמדות לדבר ה', לתוכנית האלוקית בשלמותה, מביאה חיים.
