פרשת כי-תצא/ חומש הראי"ה
בניין המשפחה הפרטית הוא מבוא לבניין הכלל
מאמר מאת הרב חיים אסבן יצ"ו, ר"מ הלכה בישיבה
פרשת כי תצא מרובה במצוות אשר חלק ניכר מהן עוסקות בענייני המשפחה הישראלית. בתוך מכלול המצוות הללו ישנם שני פסוקים מרכזיים, הראשון מהווה שער לענייני הגירושין "כי יקח איש איש ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערוות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו" (כ"ד, א'). בהמשך, לאחר העיסוק בנהלי הגירושים התורה אומרת: "כי יקח איש איש חדשה לא יצא בצבא, לא יעבור לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אישתו אשר לקח" (כ"ד, ה').
במבט ראשון נראה כי הקשר בין הפסוקים הללו הוא העיסוק בענייני משפחה: הן במצב של פירוק התא המשפחתי, והן בהדרכה איך לשמור על התא המשפחתי שלם. מצד שני, סמיכות זו נראית כסותרת שהרי עוסקת בשני נושאים מנוגדים. יתר על כן, היה מקום לציין פסוקים אלה בסדר הפוך, תחילה הדרכה לבניין הבית ולאחר מכן -אם הבניין לא עלה יפה- היה צריך לעסוק בפירוק התא המשפחתי.
בעיון בכתבי הרב קוק ניתן לראות קשר עמוק יותר בפסוקים אלה. בחומש הראי"ה מובא שזה שהתורה הצריכה ספר כריתות כדי לגרש ולא הסתפקה בניתוק הקשר על ידי אמירה סתמית, מצביע על חומרת פירוק ברית הנישואין. "הסתעפות פרטי דינים של כתיבת הגט היא כדי להחדיר את הרעיון על הקושי העצום שיש בפירוק המשפחה הישראלית". כיוון שהתורה אפשרה לגרש אישה היה מקום לחשוש שזה יביא לרפיון בהבנת קדושת המשפחה -שהרי ניתן לפרק מתי שרוצים- לכן שהתורה הצריכה הרבה דקדוקי הלכות ודינים בהליך הגירושין, עובדה זו מבליטה בעליל עד כמה חמורה וקשה התרת ברית הנישואין. למרות שדקדוקי הדינים האלו עלולים להביא למקרים רחוקים בהם נשואים יסבלו, עדיין ראוי להקריב את האושר הפרטי כדי להביא אושר עצום לכלל האנושות ע"י החדרת ההכרה הציבורית עד כמה ראוי לשמור את קשר ברית הנישואין.
בהמשך לדברי הראי"ה זצ"ל ניתן לבאר מדוע התורה כתבה שאם מצא בה ערוות דבר יכול לגרשה, הרי היהדות מאפשרת לגרש גם אישה שלא זינתה? אלא התורה רוצה ללמדנו שנישואין מפרקים רק במקרה קיצון שהאישה זינתה, אך ללא זה לא ראוי לעשות זאת. זאת ועוד, בעין אי"ה מסביר הרב ש"אין לנו דבר נקדש וראוי להיות מרומם כקדושת הנישואין, על כן התורה רצתה להדריכנו שלא על ידי כפייה ואונס ייבנה בית בישראל". לכן התורה התירה גירושין כדי שקשר חשוב זה לא ייבנה על ידי כפייה.
ברוח זו מוסברת גם תקנת רבי שמעון בן שטח שחייב לכתוב כתובה כאשר נתמעטו הכוחות המוסריים וקשר קדוש זה התרופף, והיה צורך לחזקו על ידי שימוש בכוח מאיים שלא יהיה קל בעיניי הבעל להוציא את אשתו. גם את ציווי התורה "נקי יהיה לביתו" מבאר הרב בדרך הזו שחשוב לבנות תא משפחתי ואין לעזוב את הנהגת ביתו הפרטי במחשבה שצריך להיות עסוק בעניינים כלליים אלא קודם יש לטפל במשפחה האישית, ומתוך שלמות ביתו הפרטי יפנה לעסוק בכלל.
מעניין לראות שהתורה הקפידה מאוד בצורך להיות נקי לביתו, שפטרה את האדם מכל עיסוק אחר בענייני המלחמה. החתן בשנה הראשונה שונה מהותית מהחוזרים מעורכי המלחמה, למרות שהם פטורים ממלחמה, עליהם לעסוק באספקת מזון ותיקון דרכים - והוא פטור לביתו.
לאור דברי הרב ניתן לראות שסמיכות פרשיות אלו באה ללמדנו על קדושת חיי המשפחה עד כמה יש לשומרם, ומתוך כך יש להבין מדוע התורה הקדימה את פרשיית הגירושין למצוות "נקי יהיה לביתו שנה אחת...", כיוון שבמצוות הגירושין ופרטי דיניה, התורה מעבירה את המסר על חומרת פירוק התא המשפחתי, ורק לאחר שהפנמנו את המסר החשוב הזה, יש מקום לצוות על חיזוק הקשר בשנת הנישואין הראשונה, שהיא התשתית לבניין עדי עד.
