כמה מעלות טובות למקום עלינו.
בהגדה אנו אומרים: "אילו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני דיינו"; "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו"; "אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו". אלא שדברים אלו תמוהים מאד: וכי ניתן להעלות על הדעת, ויתור על מעמד הר סיני, מתן תורה או הכניסה לארץ ישראל?
התשובה לשאלות אלו, תלויה בהבנת המלה 'דיינו'. באמירת 'דיינו', אין כוונתנו לומר שאנו מסתפקים בכך, אלא שֶׁדַי בכך על מנת לחייב אותנו להודות לקב"ה על חסדיו.
יציאתנו ממצרים אינה הצלה העומדת בפני עצמה, אלא הקב"ה עושה שפטים במצרים. בניגוד לתפיסה המערבית המקובלת, לפיה הנקמה באויב אינה ממלאת את החלל שנפער בלבו של מי שנפגע ממנו, ואינה משפיעה כלל על כאבו של האדם – התפיסה היהודית היא אחרת לחלוטין: הנקמה באויב מתקנת את המציאות, ומתוך הצדק שנעשה בעולם, הכאב הגדול הנובע מהשאלה "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה" (ירמיהו יב, א) מתפוגג. ולכן "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם" (תהלים נח, יא).
שפטים אלה אינם רק במצרים. "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'". וכי מה זה משנה אם הקב"ה עושה שפטים גם באלהי מצרים? הרי אלהי מצרים לא עשו לנו כל רע! התשובה לכך היא שבעולם ובחברה בה כל אדם קשור בכל נימי נפשו לאמונה כלשהי, לא ניתן לנתק את פעולותיו מאמונה זו. המצרים אינם מענים אותנו מטעמים לאומיים בלבד, כפי שנראה מקריאה שטחית של הכתוב, אלא על רקע של אמונה: "כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (בראשית מג, לב). לא רק מפני שאנו אוכלים בשר. אלא עצם הישיבה לסעודה עם יהודים היא תועבה. אם כן, אלהי מצרים, האמונה והתרבות המצרית, הן הרקע עליו צמח השעבוד. ומתוך כך ברור שגם אלהי מצרים זקוקים לשפטים אלה.
גם הקִרבה לפני הר סיני היא בעלת משמעות גדולה, גם בלי קבלת התורה. בעצם העמידה למרגלות הר סיני, זוכה עם ישראל להתגלות של הקב"ה. התגלות שמשנה אותנו, עד כדי כך שקבעו חז"ל ש"מי שאין לו בושת פנים, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני" (נדרים כ.). הקרבה להר סיני חותמת באופן סופי, את תכונות הנפש היהודיות. כל החסרונות הרוחניים שנדבקו בנו, כתוצאה משהייתנו בגלות, נעלמים עם המפגש עם הקב"ה במעמד הר סיני (מדבר שור דרוש לא).
על כן, אנו אומרים "על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו" על ש"הוציאנו ממצרים", ולא זו בלבד, אלא ש"עשה בהם שפטים" וכן על זו הדרך. ו"לפיכך אנחנו חייבים להודות, להלל ... למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו".
