סעיף
א :
מקום שנהגו לשלח סבלונות לארוסה אחר שתתארס, ובאו עדים שראו סבלונות הובלו לה, חוששין שמא נתקדשה וצריכה גט מספק, אף על פי שרב אנשי העיר אין משלחין סבלונות אלא קדם הקדושין, אף על פי שלא שלח הסבלונות בעדים (טור, וכן כתב הר"ן פרק בתרא דקדושין). ומקום שנהגו כלם לשלח סבלונות בתחלה, ואחר כך מקדשים, אף על פי שלפעמים שולחין דרך מקרה אחר קדושין, הואיל ואין מקפידים בכך (שם בהר"ן) וראו סבלונות, אין חוששין לה. ורש"י פרש שחשש הסבלונות הוא שמא הם עצמם נתנו לקדושין.
הגה:
ולכן אפלו יש עדים שלא קדשה כבר, חישינן שמא הסבלונות לשם קדושין. ויש לחוש לשני הפרושים להחמיר (טור). וכל זה ששולח סתם, אבל אם פרש בהדיא ששולח לה לשם סבלונות, ליכא למיחש לפרוש רש"י (הר"ן פ"ב דקדושין). וכל שכן אם אמר ששולח לשם דורון בעלמא, אפלו אמר שהחתן שלח לכלה (מהרי"ק שרש קע"א). וכל זה מירי בדשדך תחלה, אבל בלא שדוכין ליכא למיחש לכלי עלמא (רשב"א אלף רכ"ג). וכל היכא דחישינן, אפלו אמרו שניהם שלא כונו לשם קדושין (הר"ן ומהרי"ק שרש כ"ח) ונשבעו על זה, אינם נאמנים (תרומת הדשן סימן ר"ז). יש אומרים דכל סבלונות ששלח מיד אחר השידוכין יום או יומים, אין לחוש להם כלל. ואפלו שלח לה אחר כך גם כן, דמאחר ששלח לה תחלה אנו רואים דמסבל ואחר כך מקדש, ואין חוששין לסבלונות (מהרי"ק שרש קע"א). וכל חששא דסבלונות אינו אלא להצריכה גט לכתחלה, אבל אם כבר נשאת, לא תצא, ואזלינן בספקא להקל (שם).
יש אומרים דאם לא שלח לה הסבלונות בעדים אין חוששין לפרוש רש"י שהסבלונות הן עצמן קדושין, ואפלו למאן דאמר המקדש בעד אחד חוששין לקדושין, בסבלונות ליכא למיחש (מהרי"ק שרש כ"ח וק"א וקע"א). ויש מחמירין אם שלח בעדים, אף על גב דלא היו עדים בנתינה לאשה (תרומת הדשן סימן ר"ז).
יש אומרים דכל זה מירי דהכלה קבלה הסבלונות בעצמה, אבל במקום שדרך הכלות שאין מקבלין הסבלונות, רק אחר מקבל להן, אין חוששין להם (מהרי"ק שרש קע"א). ויש אומרים שאין לחלק בין שלח לה הסבלונות או אם החתן נותן לה בעצמו, וכן עקר (תשובת רשב"א ק"פ וקפ"ט), ודלא כיש מי שהחמיר לומר דבמקום שהחתן בעצמו נותן לה חוששין בכל ענין (תשובת הרב מהר"ש).
יש אומרים דבמקום דהיה לנו למיחש שעשה אסור אם היה כונתו לקדש בשליחות הסבלונות, כגון ששלח בשבת (מהרי"ק שרש קע"א) או שיש חרם בעיר שלא לקדש כי אם בעשרה (בית יוסף בשם הריטב"א), אין חוששין לסבלונות שמא הם קדושין. לא שלח לה החתן בעצמו, רק אבי החתן שלח, (ריב"ש סי' תע"ט). לא חישינן לפרש"י שמא הסבלונות עצמן הם קדושין, אפלו אמר השליח: החתן שלח לך. וכל זה מירי דידעינן בודאי בשליחות הסבלונות, אבל בקלא דסבלונות לא חישינן לכלי האי (פסקי מהרא"י סימן רכ"ו) :