שולחן ערוך

  • אבן העזר - סימן נג
    דין הפוסק לבנו או לבתו, אם קנו. ודין אם נפלה לפני היבם, ודין מתה הבת
סעיף א :
האב שפסק על ידי בתו, לא קנתה הבת אותה המתנה עד שיכנס אותה בעלה. וכן הבן לא קנה עד שיכניס, שכל הפוסק אינו פוסק אלא על מנת לכנס. לפיכך, הפוסק מעות לחתנו או לבנו , ומת קדם שיכנס, ונפלה לפני אחיו ליבם, יכול האב לומר ליבם: לאחיך הייתי רוצה לתן, ולך איני רוצה לתן. ואפלו היה הראשון עם הארץ והשני חכם, ואף על פי שהבת רוצה בו: