סעיף
ב :
ובוושט מתחילת המקום שכשחותכין אותו מתכויץ, עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצים פרצים ככרס. שחט למעלה ממקום זה, והוא הנקרא תורבץ הוושט, או למטה ממקום זה, והוא מתחילת בני מעיים, שחיטתו פסולה. ושיעור תורבץ הוושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה, כדי שיאחוז בשתי אצבעותיו (לשון רמב"ם פרק א מהלכות שחיטה דין ה'):
הגה:
ויש אומרים, כדי רוחב ד' אצבעות (טור בשם רש"י ומהרי"ו). וקבלה ביד הקדמונים, שבכל בהמה וחיה השיעור עד מקום שמגיע שם אוזן הבהמה או החיה כשכופפין אותה (הגה במהרי"ו ואור זרוע בשם קצת פירושים ובית יוסף בשם מ"כ) : ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו:
הגה:
ואין חילוק בין יונה לשאר עופות, דכולן שיעורן שוה (הסכמת כל הפוסקים) (כן הוכיח בדרכי משה, דיונה דבש"ס הוא שם מאן דאמר ולא עוף, לאפוקי בית יוסף בשם מ"כ) . ולמטה עד הזפק:
הגה:
ועוף שאין לו זפק, עד בין האגפים (ב"י). ולפי שאין אנו בקיאין בשיעורין אלו, נכון לשחוט באמצע הצוואר לארכו, דאז יוצא מידי ספק (ב"י בשם סמ"ק) :