סעיף
ב :
שהייה כיצד? (לש' רמב"ם פ"ג מה"ש דין ב') הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם שיגמור השחיטה ושהה, בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון, ובא הוא או אחר וגמר השחיטה, אם שהה כדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחוט (עד) רוב הסימנים שהוא הכשר שחיטה -- שחיטתו פסולה.
היתה בהמה דקה -- שיעור שהייתה כדי שיגביה בהמה דקה וירבצנה וישחוט. אם היתה גסה כדי שיגביה בהמה גסה וירביצנה וישחוט.
ובעוף -- כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט. ויש אומרים דשיעור שהיית עוף כדי שחיטת רוב סימן א' בעוף בלי הגבהה והרבצה. ולפי דבריהם יש ליזהר כשהתחיל לשחוט בעוף וחתך מעט עד שהדם יוצא והגביה סכינו מהצואר שלא יגמור השחיטה לפי שיש לחוש שמא שחט משהו מהושט. ואפילו לא הגביה סכינו אלא מעט - יש לחוש מפני ששהיית העוף מועטת מאד דכדי שחיטת רוב סימן א' בעוף הוא נעשה מהר.
ואפילו אמר השוחט "ברי לי שלא חתכתי כי אם העור" -- אין סומכין עליו כיון שיצא הדם. ואם בא לשאול אחר שהגביה סכינו כיצד יעשה -- אומרים לו שישחוט הקנה לבדו במקום אחר ואח"כ יהפוך הושט ויבדוק אותו. ולענין מעשה יש להחמיר כסברא זו אלא א"כ הוא שעת הדחק או הפסד מרובה שאז יש לסמוך על סברא ראשונה:
ובעוף -- כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט. ויש אומרים דשיעור שהיית עוף כדי שחיטת רוב סימן א' בעוף בלי הגבהה והרבצה. ולפי דבריהם יש ליזהר כשהתחיל לשחוט בעוף וחתך מעט עד שהדם יוצא והגביה סכינו מהצואר שלא יגמור השחיטה לפי שיש לחוש שמא שחט משהו מהושט. ואפילו לא הגביה סכינו אלא מעט - יש לחוש מפני ששהיית העוף מועטת מאד דכדי שחיטת רוב סימן א' בעוף הוא נעשה מהר.
ואפילו אמר השוחט "ברי לי שלא חתכתי כי אם העור" -- אין סומכין עליו כיון שיצא הדם. ואם בא לשאול אחר שהגביה סכינו כיצד יעשה -- אומרים לו שישחוט הקנה לבדו במקום אחר ואח"כ יהפוך הושט ויבדוק אותו. ולענין מעשה יש להחמיר כסברא זו אלא א"כ הוא שעת הדחק או הפסד מרובה שאז יש לסמוך על סברא ראשונה:
הגה:
והמנהג פשוט במדינות אלו להטריף כל שהייה אפי' משהו, בין בעוף בין בבהמה (מרדכי ומהרי"ו בהל' שחיטה). ואין לשנות. ואם נמצא לאחר שחיטה גמי או כיוצא בו מונח בוושט או בקנה ונשחט עמו -- טריפה, דודאי הוצרך להשהות מעט בחתיכת הדבר ההוא לאחר ששחט הסימן והוי שהייה במשהו וטרפה (תה"ד סימן קפ"ה):