א. אמרו חז"ל שצריך לרחוץ את הבשר לפני המליחה. ונחלקו חכמי ישראל בסיבה לכך. ונתנו כמה סיבות: א) מפני שהדם שעל הבשר מתייבש ומונע מהדם שבתוך הבשר לצאת במליחה. ב) כדי שהמלח ייתפס על הבשר ולא יפול ממנו. ג) כדי שהמלח לא יתמלא מהדם שעל הבשר, ולא יוכל להוציא את הדם. ד) מחשש שנשאר על הבשר דם שהנפש יצאה בו שהוא אסור באיסור כרת. ה) מפני שהמליחה אינה מועילה אלא להוציא את הדם שבתוך הבשר, אבל הדם שבחוץ אדרבא הוא נבלע באיברים על ידי המליחה. ו) כדי לרכך את הבשר שיוכל הדם לצאת.
להסברים השונים ישנן השלכות הלכתיות. אך מכל מקום חלק מההסברים אינם סותרים זה את זה. ונראה מדברי קדמוני ישראל שהסיבות הנכונות הן ב-ד. ומכל מקום נוהגים היום לכתחילה להשרות את הבשר כחצי שעה במים קרירים-פושרים, וממתינים מעט שהמים יטפטפו ואז מולחים, וכפי שכתב הרמ"א. אך רבים מהספרדים נהגו בחו"ל כדין התלמוד לרחוץ את הבשר מבלי להשרות אותו. ואף לדעת הרמ"א מי שרחץ את הבשר אפילו מעט ומלח אותו כך - מותר בדיעבד (בסעיף ב).
ב. אם חתכו את הבשר לאחר הרחיצה הראשונה, יש לרחוץ אותו שוב. אך בדיעבד אינו אסור.
ג. אין להשתמש לכתחילה בכלי המיועד להשריית הבשר למאכל חם, או למאכל לח. שמא הכלי לא יהיה מספיק נקי.
ד. אין למלוח בשר קפוא. אלא יש לוודא שיפשיר (באופן טבעי, או במים פושרים) ורק אז ניתן למלוח אותו. אך אין לשרות אותו במים חמים כדי להפשיר אותו, אפילו אם המים מכלי שני. ואם שרו אותו במים חמים, או שמלחו אותו כשהוא קפוא חלקית, יש לשאול רב כיצד לנהוג.