סעיף
ב :
השוחט את הבהמה, ונמצאת כשרה, ומצא בה עובר בן שמונה בין חי בין מת, או בן ט' מת – מותר באכילה ואינו טעון שחיטה. ואם מצא בה בן תשעה חי, אם הפריס על גבי קרקע – טעון שחיטה. אבל שאר טרפות – אינו אוסר אותו. ואם לא הפריס על גבי קרקע – אינו טעון שחיטה. ואם פרסותיו קלוטות (פירוש, שפרסתו כולה אחת ואינה סדוקה, או שהיה בו שום שאר דבר תמוה. הגהות אשר"י) אף על פי שהפריס על גבי קרקע – אינו טעון שחיטה. ויש מגמגמין בדבר.