שולחן ערוך

  • יורה דעה - סימן סט
    הלכות מליחה דיני מליחה והדחה
סעיף י :
הגה:
ובחד מנייהו סגי (טור) או במסיח לפי תומו שהדיחו יפה או שישראל אפילו קטן יוצא ונכנס; דמרתת הואיל ויודע מנהגי ישראל. מיהו אם מיחה לעכו"ם שלא ידיחו בלא רשותו והוא עבר על דבריו אסור דהא חזינן דאינו מרתת ואין לסמוך גם כן על דבריו (הגהת ש"ד ואו"ה)
עץ אר"ז

א. לדעת השו"ע גוי שעובד בבית של יהודי, והכניס את הבשר לסיר ולא ידוע אם שטף אותו מהמלח, אינו נאמן. אבל אם הגוי יודע שיהודים מקפידים על זה, ויש שם אפילו נער שמבין שצריך לשטוף את המלח שנמצא שם או אדם גדול שיוצא מהמקום ונכנס – מותר, כיון שהגוי חושש להיתפס. ובדרך כלל הגויים מקפידים על הניקיון של האוכל. אך הרמ"א התיר אפילו אם הגוי מספר לפי תומו שרחץ את הבשר מהמלח.

וכל זה רק כאשר הגוי ייענש בחומרה אם ייתפס. ולכן כל גוי שאינו חושש מבעל הבית אינו נאמן ללא השגחה מלאה.

כל מה שאמרנו הוא לעניין בדיעבד. אך בוודאי שאין להשאיר גוי במטבח ללא השגחה, ואין לתת לו לבשל לבד מצד בישולי גויים, ואין לתת לו לרחוץ את הבשר, כי צריך שמי שרוחץ את הבשר מהדם יהיה אכפת לו מדיני הכשרות.

אם לאחר שטעמו את הבשר, הסתבר שיש בו יותר מידי מלח, והתגלה שהגוי לא רחץ אותו, גם לדעת השו"ע והרמ"א יש לאסור.

ב. מי שבישל בשר, ואינו זוכר אם מלח אותו – ישאל שאלת רב.