ואי ליכא ששים בקדירה נגד המלח אפילו לא הושם רק בכלי שני -- הכל אסור דמאחר שיש שם מלח וציר אפילו בכ"ש מבשל (שם דין א' ובמרדכי).
ובשר יבש יש להתיר אפילו בכלי ראשון דודאי יש ששים נגד המלח שעליו מאחר שכבר נתייבש (מרדכי פכ"ה וראב"ן וב"י בשם הג"ה אשיר"י וש"ד). אבל לכתחלה יזהר אפילו בבשר יבש שלא לבשלו או להדיחו במים שהיד סולדת בהם בלא הדחה אחרונה (ש"ד שם).
וכל זה מיירי שלא הודח באחרונה כלל אבל אם הודח רק פעם אחת ונתבשל כך -- מותר, דבדיעבד סגי ליה בהדחה אחת באחרונה (מהרא"י בהגהת ש"ד).
מלח שמלחו בו פעם אחת -- אסור למלוח בו פעם שנית (כל בו וד"ע ודעת רוב הפוסקים). וכל שכן שאסור לאכול המלח אחר שמלחו בו.
א. בשר שנמלח ולא נשטף מהמלח והדם, ובושל כך, אם יש בחתיכת הבשר (ובשאר הדברים שבסיר) פי שישים מהדם שמחוץ לחתיכה – הכל מותר. ויש חכמים שאמרו שבכל חתיכה יש פי שישים מהדם שבחוץ ולכן הכל מותר, אך יש חכמים שאמרו שלא תמיד יש, וצריך לשער כנגד הדם וכנגד המלח שספג את הדם, שהרי איננו יודעים כמה דם נספג במלח. ואם אין בחתיכה פי שישים כנגד שניהם – הכל אסור.
אלא שרבים מקדמוני ישראל אמרו שכאשר משערים בשישים אין לשער כנגד כל הדבר שנספג בו האיסור (כלומר כנגד כל המלח), אלא יש לשער כמה דם נספג במלח באומד יפה, כלומר ברווח. ולכן ברוב המקרים, הבשר מותר.
ב. אם הבשר נמלח ולא נשטף מהמלח והדם, והוכנס לכלי שני שיש בו מים רותחים, יש להקל בדיעבד. אך אסור לעשות כך לכתחילה.
ג. יש מהאשכנזים בעבר שהיו משאירים את הבשר עם המלח ללא הדחה, עד שהיה הבשר מתייבש. וכשהיו רוצים להשתמש בבשר היו שוטפים אותו ושורים אותו במים כדי להוריד את המלח. ומי שעושה כך, צריך לשטוף את הבשר במים פושרים (במים חמים אסור לכתחילה. ובמים קרים זה פחות טוב) היטב מהמלח והדם היבש, ורק אז לשרות אותו ולבשל אותו. אך אם שכחו לשטוף אותו ובשלו אותו – מותר בדיעבד, וכפי שכתב הרמ"א.
אולם יותר טוב לעשות כפי שעשו הספרדים שרצו להכין בשר יבש: לאחר המליחה היו שוטפים את הבשר היטב מהמלח, ואז מולחים אותו מחדש לשם הייבוש.
ד. אין להשתמש במלח שהיה על הבשר במליחה, למליחה של בשר אחר, וכל שכן שאין להכניס אותו לתבשיל, שהרי הוא ספוג בדם שהוא אסור באכילה וכפי שכתב הרמ"א. ובדיעבד, אם שמו מלח כזה במאכל כלשהו, כיון שבכל מאכל יש שישים כנגד המלח שבו – המאכל מותר.