סעיף
ג :
אם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים, ישלים אחר, ואפילו שלושה או ארבעה, ודי בברכה שבירך הראשון. והוא שיהיו שם התוקעים האחרונים בשעת ברכה. ואפילו אם בירך ולא יכול לתקוע כלל, השני תוקע בלא ברכה, ולא הוויא ברכה לבטלה.
עץ אר"ז
א. מה שהצריך השו"ע שכל התוקעים יהיו בזמן הברכה הראשונה, הוא בשביל עצמם. אבל אם יצאו כבר ידי חובה, והם תוקעים בשביל הציבור, אע"פ שלא היו בזמן הברכה, הם יכולים להשלים את התקיעות, שהרי הציבור כבר שמע את הברכה.
ב. מעשה שהובא על ידי כמה אחרונים על שלשה תוקעים מובהקים, שלא הצליחו לתקוע בשופר, וציוה הרב מענלין להפוך את השופר ולומר בצד הרחב "ויהי נועם וכו'", ואז הצליחו לתקוע בשופר. אך כמה מהאחרונים אמרו שאין להשתמש בסגולה זו להפסיק בין הברכה לתקיעות. ורק אם שמעו חלק מהתקיעות אפשר לומר. ואם אין שופר אחר, או שיש שופר אחר והתוקע לא מצליח לתקוע גם בו, ואין מי שיתקע, אדם אחר יאמר בלחש "ויהי נועם וכו'" ולא התוקע.