א. בארץ ישראל יש לשים קץ לכל מיני מנהגים והלכות חנוכה שהתפשטו בגלות בגלל סכנות וכדו', וחובה מוטלת על כל יהודי לקיים את דיני חנוכה כנקבע בתלמוד.
לכן חובה בארץ ישראל להדליק את הנרות בפתח הבית הסמוך לרשות־הרבים מבחוץ. אבל אם יש חצר לפני הבית, מדליק בפתח החצר. ואם הוא גר בקומה עליונה (כל קומה שאינה קומת קרקע) עליו להדליק בחלון הסמוך לרשות הרבים. ויבחר את החלון שממנו יש יותר פירסום הנס, כלומר החלון שבו הרוב צופים עליו מן הרחוב.
בימינו מועטים האנשים שיש להם בית צמוד קרקע, ורובם גרים ברבי קומות. במקרים כאלה ידליקו כולם על חלונותיהם הנראים מרשות הרבים. אבל מותר גם להדליק בכניסה לחצר הבניין, ומותר אף לשתף את כל הדיירים בהדלקה אחת בפתח חצר הבניין, אם ירצו, אבל אז על כולם להשתתף בהוצאות.
על כל פנים אין שום היתר בארץ להדליק על שולחנו בתוך הבית. ואם יש רוחות עזות העלולות לכבות את הנרות, יניח אותן בתוך כלי המגן עליהן מפני הרוח. וב"ה ניתן להשיג כלים יפים ומהודרים כאלה אף במחירים זולים (ומי שמתיר בגלל רוחות להדליק על שולחנו טועה טעות מרה ומטעה).
ב. אם החלון הפונה לרשות הרבים אינו שקוף וחלק (כגון זכוכית "חלבית" או עם טקסטורה כלשהי), יש להוציא הנרות החוצה.
ג. בימינו שאין אנו מסתמכים על נרות לשם תאורה, ובכל מקום כמעט יש תאורת רחוב, אין חובה להדליק נר נוסף כדי להשתמש לאורו (כדין אדם חשוב, שמכיון שאינו מסתמך על אור של מדורה הוא צריך נר נוסף). אולם אם יש מקום שאין בו תאורה ועלול האדם להשתמש לאור הנרות צריך להדליק נר נוסף כמובא בסימן תרעג סעיף א.