ובבית־הכנסת מניחו בכותל דרום (כנרות המנורה, ומסדרן ממזרח למערב) (ת"ה סימן קד ב"י) , ומדליקין ומברכין (בבית־הכנסת) משום פרסומי ניסא.
א. כבר הזכרנו לעיל שאין היתר בימינו להדליק בא"י בתוך הבית. ולכן ברור שיש לנהוג כפי שכתוב בשו"ע להדליק בטפח הסמוך לפתח, מבחוץ.
ב. מעיקר הדין אין מקום להדלקת נרות בבית הכנסת, שלא תקנו חז"ל להדליק אלא בבית. אולם אעפ"כ החל מתקופת הראשונים נהגו להדליק בבית הכנסת, מפני שלא היה אפשר להדליק בחוץ נרות כלל מחשש מהגוים. ולכן הנהיגו כמה מגדולי חכמי ישראל להדליק בבית הכנסת, כדי שתהיה אפשרות לפרסם את הנס, וגם כדי שכל יהודי ידע איך מדליקים. ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה, כי מה שלא מברכים על מנהג הוא במנהג קל, אבל במנהג שנועד לפרסם את הנס ברבים מברכים.
אמנם בימינו אין בעיה להדליק נרות בחוץ, אך יש טעם נוסף לכך שנהגו להדליק בגלות נרות בבית הכנסת, שהוא מכיון שהנס נעשה בבית המקדש, אנו מדליקים בבבית הכנסת שהוא מקדש מעט. ומסיבה זו מדליקים את הנרות בקיר הדרומי של בית הכנסת, כפי שהיתה המנורה עומדת בבית המקדש.
אך מכל מקום, כפי שכתב הרמ"א, אין אדם יוצא ידי חובה בהדלקת הנרות שבבית הכנסת.
ג. מה שכתב הרמ"א שנוהגים להדליק בבית הכנסת בין מנחה לערבית, כך יש לעשות גם לספרדים. חוץ מערב שבת, שכיון שהשבת נכנסת מוקדם, מדליקים את הנרות לפני מנחה. אולם אין להדליק נרות בבית הכנסת אם אין מניין בשעת ההדלקה (כפי שעלול לקרות בערב שבת).
ד. אם ישנו אירוע באחד מלילות חנוכה, ובין המשתתפים יש אנשים שאינם מדליקים נרות, ויש שם מניין - אפשר להדליק שם נרות בברכה, כפי שמדליקים בבית כנסת. ואף על פי שלא מתפללים שם. אולם אין לברך אם אין זה זמן הדלקה כלל (כגון שמדליקים בצהרים או בבוקר).