א. בדפוסים כתוב "אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים משום חתנות". ויש מגדולי ישראל שעשו שגיאה חמורה, וחשבו שזה מלשון השו"ע. ואין זה אלא צנזורה עצמית שהיתה מחוייבת בזמן הגלות, שלא לתת תירוצים לאנטישמים לפגוע בעם ישראל. ואין הבדל בין גוי עובד ע"ז לגוי אחר - אסור לאכול כל לחם שאפה הגוי, וכפי שיפורט בסעיפים הבאים.
ב. האיסורים שהם משום "חתנות", אינם תלויים באפשרות לנישואין בין יהודי לגויה או בין יהודיה לגוי. מכיון שאיסורים אלה נועדו להרחיק בין ישראל לעמים. ולכן אסור לאדם לאכול לחם שאפה כומר קתולי שאין לו משפחה, וכן כל כיוצא בזה.
ג. איסור זה אינו תלוי בכשרות הלחם כלל. שאפילו אם אין כל חשש של כשרות, אם הגוי הכין אותו הרי הלחם אסור באכילה משום פת נכרים. וכן להיפך, גם אם יהודי הדליק את התנור, בכדי שלא תהיה בעיה מצד פת נכרים - יש לוודא שאין בלחם בעיה של כשרות.