סעיף
ה :
שלח סבלונות למשדכת והלכה ונשאת לאחר, והלה תובע סבלונותיו, דינם כמלוה בשטר.
הגה:
אם לקחה יותר מכתבתה ונשאת, צריך הבעל להחזיר המותר (מהרי"ק שרש י"ח). וכן אם נתחיבת מס ונשאת, הוי כשלח הסבלונות, דכל אלו קלא אית להו ואין דרך לעשות בהן שטר, לכן הוי כמלוה בשטר (מהר"ם פדוואה סימן נ"ה). אבל נזקין ומקח ודברים אחרים, אין חיב לשלם (נמוקי יוסף פרק יש נוחלין). אשה ששדכה בתה לאיש ונתחיבה בנדוניא, ואחר כך נשאת בעצמה לאיש, המשדך לבתה מוציא כל מה שנתחיבה מבעלה מנכסים שהכניסה לו, דהוי כמלוה בשטר; אף על פי שבשעה שעשתה השדוכין לבתה עדין לא נשבעה על כתבתה, מכל מקום מאחר דנשבעת לבסוף אגלי מלתא למפרע דמה שעשתה תחלה בדין היה (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א). יש אומרים הא דמלוה בשטר גובה מן הבעל מנכסים שהכניסה לו, הינו שהכניסה לו קרקע או מטלטלין וכתבה לבעלה חוב המטלטלים אגב קרקע; אבל לא כתבה לו אגב, ולא הכניסה לו רק מטלטלין, אפלו מלוה בשטר אינה גובה מבעלה, דאין בעל חוב טורף ממטלטלין המשעבדים (תשובת רמב"ן סימן נ"ו); וסברא נכונה היא. ומ"מ נראה להו, דבמכנסת שאינה שלה, כגון שלקחה יתר מכתבתה, חיב להחזיר בכל ענין. ועין בח"ה סוף סימן צ"ו (נתבאר לעיל) :