שנאה קיצונית ועיוורות בלתי מסוייגת אחזה בשורות כל המנהיגים הפוליטיים, וזהו אסון ערכי ומוסרי.
האם בחרנו בשנאה ח"ו?ממשלת ישראל מתקשה לקום. אבל, מדוע? משום שקרה דבר שבפעם הראשונה בשנים האחרונות קרה במימדים מפלצתיים כאלה, והיא התגלות של שנאה קיצונית כרונית בין מנהיגי האומה. הייני כבר מורגלים לשנאה של בן גוריון לבגין, לשנאה בין ימין ושמאל, לשנאה בין נאמנים לתורה לבוחלים בקודש, אבל תופעות אלו נתנו ביטוי לשנאה רעיונית, אידיאולוגית, לא פרסונלית (אין זה בא להצדיק).
אבל בסיום הבחירות האחרונות אנו נוכחים מול מציאות חדשה בחריפותה: כמעט כל מנהיגי האומה מונהגים אך ורק עפ"י שנאה אישית, פרסונלית בלתי מסוייגת, עיוורת, קיצונית וחולנית כרונית! אין ראש מפלגה שאינו מונע רק עפ"י שנאה לראש מפלגה זו או אחרת, ובדרך כלל לכמעט כל ראשי המפלגות האחרות! אוי ואבוי! זהו אסון ערכי ומוסרי, ואף בגידה בעצם התפקיד.
כולם שכחו את תוכן ההנחייה של שמעיה (שנקרא אותה מחר בפרקי אבות) 'שמעיה אומר: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות (=מנהיגות)'! פשט הדברים מוכר לכולנו, אבל עבור פוליטיקאים שתפקידם העיקרי לשרת את האומה במסירות בלתי נלאית, משמעות המאמר אחרת. עליהם להבין אותו כך: אהוב המלאכה שנטלת על עצמך, והיא לשרת בנאמנות את עם ה' על אדמת קודשו, זו מלאכת קודש, ושנוא את ה'רבנות' שבמלאכה זו, קרי את הכסא ואת המעמד הפרסונלי שבהנהגה. וכמה מצער לראות שדוקא אוייבי המדינה שבתוכנו מבינים טוב מכל היהודים מה תפקידם בכנסת. זוהי מציאות הדורשת לשים קץ מיד לכל השנאה ולהסתכל אך ורק על טובת העם בלבד תוך ויתור עקרוני ובלתי מסוייג על ה'אגו' המוליד את אותה שנאה.
בתקווה שדעת ותבונה יתפשו את מקומה בהקדם, המזמינים את כולם לחשבון נפש לטובת עמנו.
שבת שלום,
