האפסיות והחולניות של רבים מבוגרי הציונות הדתית
במפגשו הראשון עם המטכ"ל, מצד אחד שר הביטחון החדש נקט בצעד מכובד, והוא לקשר המטכ"ל עם הברכה שכל יהודי מברך בשבת את כוחות הביטחון. כך ידע כל מפקד בכיר כמה אנו מעריכים את צה"ל, פעולותיו, מאמציו ומסירות נפשו. קרוב לוודאי שזו הפעם הראשונה שדברים מסוג זה מושמעים במקום כזה, על אף שחוששני שחלק מהנוכחים רתחו מזעם על כך, וראו בצעד כזה המבטא תוכן יהודי מסוג זה איזו שהיא 'הדתה'.מאידך, שר הביטחון הוכיח עד כמה הציונות הדתית הגוססת יכולה לבטא אוויליות אין קץ: השר ראה לנכון לחזור, לאשר, לחזק ולתת גושפנקא לקביעה כפולה: האחת שמפקדי צה"ל הם היחידים לקבוע בצבא, ושנית שצה"ל ימשיך להנחיל ערכים. שתי כפירות בעצם מבית מדרשו של בן גוריון, ונסביר, אך נתחיל בטענה השנייה:
1. אין תפקידו של צה"ל להנחיל ערכים (חוץ מערכים ביטחוניים), אלא רק להגן על העם, לעסוק בענייני בטחון ותו לא. אין צבא ממונה בשום עם ולשון על ערכים ותרבות, וכל שכן בעם ה' שערכיו ההיסטוריים והבסיסיים נקבעו בהר סיני, לא בכנסת ישראל ולא במטכ"ל.
2. קביעתו הראשונה היא לאין ערוך יותר חמורה. כשהרמטכ"ל אמר מה שאמר, הוא רצה לתקוף את הרבנים ואת דרישותיהם לעמוד באי אלו קריטריוני הלכה בכל הנוגע לכמה נקודות רגישות, כגון עירוב נשים עם גברים בצבא וכדו', עירוב הכרוך ברוב המקרים באיסורים חמורים בעיני יהודי הרוצה לעמוד בדרישות התורה וההלכה. אם יום מן הימים יידרש יהודי שומר תורה ומצוות לעמוד במצב הסותר את ההלכה (כל עוד לא מדובר בפקו"נ כמובן) הוא ייכנס לכלא ולא ישמע להוראות, כי זה המחיר שמשלם כל הנאבק למען ערכים. וזה המחיר שעמנו שילם ללא היסוס במשך אלפיים שנה, וזה המחיר שבזכותו אנו עדיין חיים וקיימים ושרדנו את כל התלאות שעברו באכזריות אין קץ עלינו. והשר בנט, שהיה אי פעם מזוהה איך שהוא עם ציונות דתית, ממשיך בקו שלו הרומס רבנים וערכי תורה, וכל זה לא בגלל שהוא שמח ששומר מצוות יימצא בדילמה מוסרית תורנית, אלא בגלל השעבוד המנטלי של הציונות הדתית לחילוניות, בגלל רגש הנחיתות שלה, בגלל הפחדנות לעמוד על ערכי עם ישראל כאשר אלו נפגעים. באיזה זכות יהוד המשרת בצבא נכרי יוכל מעתה לבקש חירות דתית אם זו לא תינתן לחייל דתי במדינתו, בארצו שהיא ארץ ה'?! מה היה צורך כל כך להתחנף? בטוחני שרבים במטכ"ל בזו לעמדה זו אף אם שמחו.
האמת שישנה נחמה פורתא, אף אם לא משמחת, והיא שהסיכוי שלו להמשיך ולשמש כשר בטחון תקופה ממושכת, אפסי לאור הקונסטלציה הפוליטית הנוכחית. וכנראה, עובדה זו שאין ציוני עם כיפה המגיע לעמדה בכירה מסוגל להישאר נאמן לקודשי ישראל, ואפילו לעיתים לדברים אנושיים בסיסיים מדאיגה ביותר מבחינה רוחנית.
