פסיקת הבג"ץ זעזעה לא מעט את הצבור הקשור לתורה, אך אין איש שטרח להראות לבג"ץ את הפגמים הלוגיים והמוסריים שבפסיקתו. גם לא ניתנה הדעת על כל מה שהביא להכרעה מחפירה זו. על זה החלטתי להעלות בכתב את מה שנראה לי, לאור השקפה רבנית על ברכיה חונכתי.
העיוות האינטלקטואלי והמוסרי שבהחלטת הבג"ץ
בפסקו, הבג"ץ החליט להכיר בכל מי שעבר גיור רפורמי או קונסרבטיבי בישראל כמזכה אותו בזכויות אזרחיות מכח חוק השבות. כידוע הויכוח סביב השאלה מי נקרא יהודי נמשך עד היום עשרות בשנים, לכן אין ברצוני להוסיף לו נדבך כיום, אלא לדון בפסיקה זו מנקודת ראות לוגית וסוציולוגית בלבד, כאשר הסתכלות שטחית מנקודת ראות כזו מובילה למסקנה אחת ויחידה: מדובר בביטוי של עיוות אינטלקטואלי ומוסרי מחפיר ומקומם. ואפרט:
האם הדיון הוא אזרחי או דתי?
כל גיור, יהיה קונסרבטיבי או רפורמי, כל שכן אורתודוכסי, הינו אקט דתי לחלוטין, ומשום כך אין לשום סמכות חילונית, ובמיוחד לבג"ץ שהפגין כבר יותר מדי פעמים את עויינותו לכל מיני ערכים דתיים יהודיים ואף למשפט העברי, כל סמכות לדון לא רק בערכו ומעמדו של אקט דתי, וכל שכן שאין לו כל סמכות להעניק לו מעמד לאומי, וזו כבר הסתירה הלוגית הראשונה שבפסק זה.
ודוק, הדיון איננו עוסק בשאלות מוסריות של מעמדו האזרחי של אדם בעל "שותפות גורל" כגון אלה המשרתים בצבא ההגנה לישראל, או כאלה המכונים "חסידי אומות העולם" שגם לתורתנו יש עמדה ברורה בשאלות אלו. הדיון עוסק באקט הדתי הטהור, כאשר בג"ץ מוגדר כגוף לא דתי ואולי אפילו אנטי דתי.
פרשנות חוק השבות
אמנם הבג"ץ הסתמך על נוסח חוק השבות משנת 50, לפיו 'לענין חוק זה, "יהודי" – הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת', אבל באותה תקופה עדיין כל גיור שהתקיים בישראל היה רק הגיור הדתי האורתודוקסי המוכר והמקובל במדינת ישראל. והנה העיוות המוסרי הנוראי: חברי הבג"ץ שדנו בנידון זה יודעים היטב שהגיור המוכר בשעת חוק השבות היה אורתודוקסי, ובכל זאת הכניסו 'בדלת האחורית' פרשנות לתוך חוק השבות כאשר ברור שהחוק לא התכוון אליה בכלל! אגב, יש להעיר גם באוויליות שבמגילת העצמאות הקובעת שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, כאשר לאחר הקמת המדינה שאלו 'דרך אגב מי הוא אותו יהודי' שעבורו נבנתה הארץ הזו'?! ומאז עד היום אין תשובה לאותה שאלה בסיסית, ומגילת העצמאות הפכה למגילת סתרים...
מיהו יהודי היא שאלה סוציולוגית ולא אישית
בדיון שקיימתי מול איש סגל מאוניברסיטת חיפה בנוכחות אנג'לה מרקל הצהרתי שנוצרי שחדל להכיר בעצמו כנוצרי חדל להיות נוצרי, ואנג'לה מרקל עצמה הגיבה לי: 'לא נכון אדוני הרב, מבחינה נוצרית הוא נשאר נוצרי', וא"כ חוק השבות אינו מאפשר למי שהיה נוצרי להיחשב יהודי כיון שהוא בן דת אחרת! ואם יאמר אדם שאין לו להיות בן דת אחרת בעיני עצמו, דבריו חסרי כל ערך דתי ומשפטי, כיון שאדם יכול להיחשב בן דת מסויימת רק אם בני הדת ההיא יכירו בו כבן דתם, ולא באשר הוא כפרט מזהה את עצמו כזה. ואין לנו הוכחה גדולה מהעובדה שכל הנוצרים רואים ואף קוראים לעצמם 'verus israel', קרי ישראל האמיתי, ואז לפי פסיקת הבג"ץ הם יכולים להיחשב כיהודים!
בנוסף, על פי פסק זה יקשה עלינו לדחות את דברי לייבוביץ כשקבע ש'העמדת קיומו של עם - שאין לו תוכן תרבותי-רוחני ספציפי ולא אורח-חיים ספציפי - על המדינה, ז. א. על מנגנון השלטון, זוהי תמצית האידיאולוגיה הפאשיסטית. לשם מה לקיים עם "יהודי", שמהותו אינה אלא ריבונות "יהודית", דגל "יהודי", שלטון "יהודי", צבא "יהודי" ושאר האביזרים של הקאניבאליזם הלאומני?'.
בג"ץ נקט עמדה במחלוקת ציבורית
והעיוות המוסרי המחפיר מתבטא גם בעובדה שהבג"ץ מעמיד עצמו כשופט לענייני דת, ולא רק בזה שהכיר בגיור פסול כגיור כשר, כאשר הוא יודע שחוק השבות לא התכוון למה שהוא טען וכפי שציינתי לעיל, אלא עוד בעובדה שהוא יודע שהתערב בעניינים דתיים השנויים במחלוקת קשה בין הצבור המאמין (כולל כל המסורתיים, אשר הם הרוב) ובין הצבור החילוני, והכריע במה שלא הוקנתה לו כל סמכות על ידי המחוקק. האמת שכפייתו החילונית הקיצונית על כל המדינה, ובין היתר העובדה שהעמיד עצמו כסמכות מעל בתי הדין גם בענייני דת והלכה, היא כבר מוכיחה שהוא אינו סמכות ניטראלית לדון בנושאים מסוג זה.
הפרדת דת ומדינה
האם הדיון הוא אזרחי או דתי?
כל גיור, יהיה קונסרבטיבי או רפורמי, כל שכן אורתודוכסי, הינו אקט דתי לחלוטין, ומשום כך אין לשום סמכות חילונית, ובמיוחד לבג"ץ שהפגין כבר יותר מדי פעמים את עויינותו לכל מיני ערכים דתיים יהודיים ואף למשפט העברי, כל סמכות לדון לא רק בערכו ומעמדו של אקט דתי, וכל שכן שאין לו כל סמכות להעניק לו מעמד לאומי, וזו כבר הסתירה הלוגית הראשונה שבפסק זה.
ודוק, הדיון איננו עוסק בשאלות מוסריות של מעמדו האזרחי של אדם בעל "שותפות גורל" כגון אלה המשרתים בצבא ההגנה לישראל, או כאלה המכונים "חסידי אומות העולם" שגם לתורתנו יש עמדה ברורה בשאלות אלו. הדיון עוסק באקט הדתי הטהור, כאשר בג"ץ מוגדר כגוף לא דתי ואולי אפילו אנטי דתי.
פרשנות חוק השבות
אמנם הבג"ץ הסתמך על נוסח חוק השבות משנת 50, לפיו 'לענין חוק זה, "יהודי" – הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת', אבל באותה תקופה עדיין כל גיור שהתקיים בישראל היה רק הגיור הדתי האורתודוקסי המוכר והמקובל במדינת ישראל. והנה העיוות המוסרי הנוראי: חברי הבג"ץ שדנו בנידון זה יודעים היטב שהגיור המוכר בשעת חוק השבות היה אורתודוקסי, ובכל זאת הכניסו 'בדלת האחורית' פרשנות לתוך חוק השבות כאשר ברור שהחוק לא התכוון אליה בכלל! אגב, יש להעיר גם באוויליות שבמגילת העצמאות הקובעת שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, כאשר לאחר הקמת המדינה שאלו 'דרך אגב מי הוא אותו יהודי' שעבורו נבנתה הארץ הזו'?! ומאז עד היום אין תשובה לאותה שאלה בסיסית, ומגילת העצמאות הפכה למגילת סתרים...
מיהו יהודי היא שאלה סוציולוגית ולא אישית
בדיון שקיימתי מול איש סגל מאוניברסיטת חיפה בנוכחות אנג'לה מרקל הצהרתי שנוצרי שחדל להכיר בעצמו כנוצרי חדל להיות נוצרי, ואנג'לה מרקל עצמה הגיבה לי: 'לא נכון אדוני הרב, מבחינה נוצרית הוא נשאר נוצרי', וא"כ חוק השבות אינו מאפשר למי שהיה נוצרי להיחשב יהודי כיון שהוא בן דת אחרת! ואם יאמר אדם שאין לו להיות בן דת אחרת בעיני עצמו, דבריו חסרי כל ערך דתי ומשפטי, כיון שאדם יכול להיחשב בן דת מסויימת רק אם בני הדת ההיא יכירו בו כבן דתם, ולא באשר הוא כפרט מזהה את עצמו כזה. ואין לנו הוכחה גדולה מהעובדה שכל הנוצרים רואים ואף קוראים לעצמם 'verus israel', קרי ישראל האמיתי, ואז לפי פסיקת הבג"ץ הם יכולים להיחשב כיהודים!
בנוסף, על פי פסק זה יקשה עלינו לדחות את דברי לייבוביץ כשקבע ש'העמדת קיומו של עם - שאין לו תוכן תרבותי-רוחני ספציפי ולא אורח-חיים ספציפי - על המדינה, ז. א. על מנגנון השלטון, זוהי תמצית האידיאולוגיה הפאשיסטית. לשם מה לקיים עם "יהודי", שמהותו אינה אלא ריבונות "יהודית", דגל "יהודי", שלטון "יהודי", צבא "יהודי" ושאר האביזרים של הקאניבאליזם הלאומני?'.
בג"ץ נקט עמדה במחלוקת ציבורית
והעיוות המוסרי המחפיר מתבטא גם בעובדה שהבג"ץ מעמיד עצמו כשופט לענייני דת, ולא רק בזה שהכיר בגיור פסול כגיור כשר, כאשר הוא יודע שחוק השבות לא התכוון למה שהוא טען וכפי שציינתי לעיל, אלא עוד בעובדה שהוא יודע שהתערב בעניינים דתיים השנויים במחלוקת קשה בין הצבור המאמין (כולל כל המסורתיים, אשר הם הרוב) ובין הצבור החילוני, והכריע במה שלא הוקנתה לו כל סמכות על ידי המחוקק. האמת שכפייתו החילונית הקיצונית על כל המדינה, ובין היתר העובדה שהעמיד עצמו כסמכות מעל בתי הדין גם בענייני דת והלכה, היא כבר מוכיחה שהוא אינו סמכות ניטראלית לדון בנושאים מסוג זה.
הפרדת דת ומדינה
יש בהחלטת בג"ץ זו דבר מה עוד יותר חמור שהדתיים אינם עדיין מספיק אינטליגנטים כדי להבחין בו, והוא, שבהצהרה שאין בפסקם משום הכרה בגיור הרפורמי מבחינה דתית, קבע הבג"ץ למעשה הפרדה בין דת ומדינה! וכאן טמונה עוד סתירה לוגית נוספת, שהרי אם יש הפרדת דת ומדינה, ואין בארץ הכרה משפטית בגיור הרפורמי, ברור שאין לגוף לאומי חילוני כל סמכות להעניק לגיור בלתי מוכר בארץ מעמד משפטי! והיש עיוות אינטלקטואלי ומוסרי נורא מזו, שמערכת המשפט האזרחית החילונית שוללת מהגופים הממונים על ידי המדינה על ענייני דת את הסמכות שהוענקה להם לקבוע מעמד דתי, ויחד עם זה מעניקה לעצמה את הסמכות הזו?! וכל פילפולי הסרק השאובים מהגלות לא יעזרו להכחיש שהמושג 'גיור' הינו מונח דתי בלבד, ולכן רק גוף דתי יכול לקבוע בו.
התגובות מצד הציבור הציוני דתי
אבל מאידך אי אפשר להכחיש שיש מן המבורך בפסק הזה, כי הוא איפשר לחשוף את פרצופם האמיתיים של רבים הרואים את עצמם נמנים על הציונות הדתית, אבל אם אכן ציונים הם, דתיים באמת הם רחוקים מלהיות, ראוי לראות בהם רק מסורתיים 'פלוס'. ואני מתכוון לכל מיני אנשים המעמידים עצמם בראש הצבור הציוני דתי (ללא כל מינוי) והצהירו שזועזעו מפסק זה. אפשר לומר שנמנים עליהם כשלוש קבוצות. האחת, הטוענת שהאסון הזה של פסק הבג"ץ נובע מכך שהאורתודוכסיה הישראלית לא רצתה להכיר בפשרות שהציע עו"ד ניסים הי"ו, ולבוא לקראת איזה שהוא סוג של גיור אחר. עמדה זו ויחס זה הם פשוט שערורייה ובזיון של תורת ה'. הלא מחובתו של איש ירא שמיים לשלול על הסף מכל גוף שאיננו דתי אורתודוכסי את הסמכות לקבוע יהדות, כי זו סמכות המוקנית לחכמי ישראל בלבד מאז מתן תורה, ומכח מתן תורה. יהדות היא זהות דתית, וזהות כזו אינה מסורה לפשרות שאינן מטעם ההלכה לדורותיה. בין חילוניות לתורה אין מקום לפשרה, אף אם בין המכנים עצמם כיום 'חילוניים' ו'דתיים', יש מקום ללא מעט פשרות בחיים. מוטלת חובה על כל הקשור לתורה והמאמין בתורת ה' לדבוק בערכים של התורה, ולא להגיש אותם למסחר חברתי ופוליטי. עליו להיאבק למענם במסירות נפש כדרכי אבותינו. עשינו זאת מול כל גויי הארץ, עלינו להמשיך גם מול בני עמנו אם הדבר נדרש.
הקבוצה השנייה מפגינה פגם אמוני רציני ביותר. מדובר בחניכי עולם של תורה שהחדירו במדינת ישראלית רוח אמריקאית דתי-לייטית הנכנעת בפני כל גחמה מודרנית, בפני כל ערך מערבי, ואותה רוח היא זו שכבר בארה"ב חיזקה וביססה את המגמות הרפורמיות למיניהן, הם הביאוה לפה בלבוש כביכול תורני. אחריות עצומה על שהתרחש מוטלת על כתפיהם. הם צועקים כיום שהכתובת הייתה על הקיר, אך לא נכון. הכתובת היא על הקיר זה 73 שנים, מאז שבן גוריון החליט לפעול על פי החלטות צורר היהודים - היטלר יש"ו – שיהודי הוא כל מי שאחד מאבותיו יהודי. פרופסור אבנר שאקי זצ"ל לחם כל חייו נגד החלטה מזעזעת זו, אבל לצערנו הרב, ללא הצלחה. ומשהו נוראי מצד כל הפולטיקיאים הדתיים מתגלה, והוא, שמעולם שום מפלגה דתית לא התנתה את כניסתה לממשלה בהכרה במי הוא יהודי על פי ההלכה. תקציבים לתמיכה במוסדותיהם עמדו לנגד עיניהם, ולא הכרה בערכים. הדבר הזה אומר רק נקודה אחת, והוא, שהמפלגות הדתיות מעוניינות באיזה סוג של שלטון או איזה שליטה והפסיקו ללחום בעד הערכים.
למקהלה מזייפת זו הצטרף גם הרב חיים אמסלם יצ"ו (שהוא בוודאי איננו חשוד בתאוות ממון ושלטון חלילה) וכל ההולכים איתו, שהמציא יש מאין רעיון שאין לו כל בסיס הלכתי, והוא המושג 'זרע ישראל'. כאדם וכיהודי הרב אמסלם הוא איש יקר, אבל בנקודה הזו הוא טועה בגדול וגורם נזק לכלל ישראל. את תפישתו הוא ביסס על פסקים של חכמים שאני הוצאתי אותם לאור, בעלי שו"ת 'יכין ובועז', אך פירש אותם לא נכונה וטעה לגמרי בהבנתם, כפי שהוכיח כבר לפני שנים רבות אחד מתלמידיי יצ"ו.
הקבוצה השלישית, אם בכלל אפשר למנות אותה שלישית, מורכבת מחברי כנסת דתיים שאף אחד מהם לא רואה את הבעיה כבעיה הנובעת מכל הפעילות של הבג"ץ, אלא כבעייה של הצבור הדתי באשר אינו בא לקראת העולם החילוני. זו 'הלקאה עצמית' כמיטב המסורת הנוצרית, אם עם ישראל סובל, זה משום שהוא האשם, במילים אחרות אם הדתיים סובלים זה אשמתם, מנטליות נוצרית נוראה ממין 'via dolorosa'.
אחריות הממסד הרבני
ויש עוד קבוצה עצומה של אנשים מאוד מכובדים הנושאת על עצמה אחריות גדולה למצב הזה, והיא כל מנגנון בתי הדין במדינתנו על כל חבריו, משום שאין להם את העוז להגיד לבג"ץ, מכאן והלאה לא נישמע לשום החלטת בג"ץ הסותרת את ההלכה, אנחנו עצמאיים ובלתי תלויים בכם ולא איכפת לנו מה החוק האזרחי קובע כשההלכה קובעת אחרת. ואם המדינה תסגור את המנגנון שלנו, נדע לתפקד באופן עצמאי כפי שהוכחנו מול הגויים בגלות. מה יוכל להיות המחיר? המשכורות שלנו? ערכי תורה וקדושה אינם עומדים למכירה ולמסחר. אבל דעו לכם אתם אנשי בג"ץ שבמצב כזה אתם קורעים את העם, ומביאים אותנו לשוב למגילות יוחסין ולערער את כל יסודות המדינה, כולל יסודותיה הבטחוניים ואין סכנה גדולה מזו. מצבים כאלה הכרנו והתנסינו לצערנו הרב בזמן בית ראשון, וכולנו יודעים לאן כל זה הוביל. לא נוכל להסכים שבדלת האחורית יכניס הבג"ץ המוני אנשים שאינם יהודים לתוך עמנו, ויגרום התבוללות בארצנו וקטסטרופה לא פחות מזו המתרחשת כיום לגבי העלייה מרוסיה הכוללת לפי מה ששמעתי כ-90 אחוז של נכרים. מדובר באסון זהותי, תרבותי דתי ולאומי,לטווח ארוך, שממנו לא נוכל להשתקם.
וכרב, לא אוכל לסיים מבלי להעיר שדבר אחד חייב להיאמר לכל ירא ה', והיא שיד ההשגחה האלהית התגלתה בעקבות פסק בג"ץ זה. בדיוק למחרת פסק הבג"ץ, בית הדין בהאג קבע החלטה נפשעת כלפי חיילינו ומנהיגי מדינתנו. ומה הקשר? ובכן, אם מערכת המשפט הישראלית מעמידה על ספסל הנאשמים את כל הצבור ירא ה' הנאמן לדבר ה' מדורות עולם, וטוענת שאין לו ולרבניו ודייניו כל זכות לשלול מגויים את הזכות להימנות על עם ה', אז הקב"ה דואג שבית המשפט (והמשפח) בהאג יעמיד על ספסל הנאשמים את מדינת ישראל באשר הוא טוען שאין למנהיגי המדינה והצבא זכות לשלול מ'פלסטינים' את הזכות להימנות על בעלי אדמת ארץ ישראל (הם אולי גורסים 'ארץ ישמעאל'?!). בלשון אמונית: עיוות מוסרי בנו מזמין עיוות מוסרי בעמים! לכן רחמי שמיים דרושים כיום.
אבל מאידך אי אפשר להכחיש שיש מן המבורך בפסק הזה, כי הוא איפשר לחשוף את פרצופם האמיתיים של רבים הרואים את עצמם נמנים על הציונות הדתית, אבל אם אכן ציונים הם, דתיים באמת הם רחוקים מלהיות, ראוי לראות בהם רק מסורתיים 'פלוס'. ואני מתכוון לכל מיני אנשים המעמידים עצמם בראש הצבור הציוני דתי (ללא כל מינוי) והצהירו שזועזעו מפסק זה. אפשר לומר שנמנים עליהם כשלוש קבוצות. האחת, הטוענת שהאסון הזה של פסק הבג"ץ נובע מכך שהאורתודוכסיה הישראלית לא רצתה להכיר בפשרות שהציע עו"ד ניסים הי"ו, ולבוא לקראת איזה שהוא סוג של גיור אחר. עמדה זו ויחס זה הם פשוט שערורייה ובזיון של תורת ה'. הלא מחובתו של איש ירא שמיים לשלול על הסף מכל גוף שאיננו דתי אורתודוכסי את הסמכות לקבוע יהדות, כי זו סמכות המוקנית לחכמי ישראל בלבד מאז מתן תורה, ומכח מתן תורה. יהדות היא זהות דתית, וזהות כזו אינה מסורה לפשרות שאינן מטעם ההלכה לדורותיה. בין חילוניות לתורה אין מקום לפשרה, אף אם בין המכנים עצמם כיום 'חילוניים' ו'דתיים', יש מקום ללא מעט פשרות בחיים. מוטלת חובה על כל הקשור לתורה והמאמין בתורת ה' לדבוק בערכים של התורה, ולא להגיש אותם למסחר חברתי ופוליטי. עליו להיאבק למענם במסירות נפש כדרכי אבותינו. עשינו זאת מול כל גויי הארץ, עלינו להמשיך גם מול בני עמנו אם הדבר נדרש.
הקבוצה השנייה מפגינה פגם אמוני רציני ביותר. מדובר בחניכי עולם של תורה שהחדירו במדינת ישראלית רוח אמריקאית דתי-לייטית הנכנעת בפני כל גחמה מודרנית, בפני כל ערך מערבי, ואותה רוח היא זו שכבר בארה"ב חיזקה וביססה את המגמות הרפורמיות למיניהן, הם הביאוה לפה בלבוש כביכול תורני. אחריות עצומה על שהתרחש מוטלת על כתפיהם. הם צועקים כיום שהכתובת הייתה על הקיר, אך לא נכון. הכתובת היא על הקיר זה 73 שנים, מאז שבן גוריון החליט לפעול על פי החלטות צורר היהודים - היטלר יש"ו – שיהודי הוא כל מי שאחד מאבותיו יהודי. פרופסור אבנר שאקי זצ"ל לחם כל חייו נגד החלטה מזעזעת זו, אבל לצערנו הרב, ללא הצלחה. ומשהו נוראי מצד כל הפולטיקיאים הדתיים מתגלה, והוא, שמעולם שום מפלגה דתית לא התנתה את כניסתה לממשלה בהכרה במי הוא יהודי על פי ההלכה. תקציבים לתמיכה במוסדותיהם עמדו לנגד עיניהם, ולא הכרה בערכים. הדבר הזה אומר רק נקודה אחת, והוא, שהמפלגות הדתיות מעוניינות באיזה סוג של שלטון או איזה שליטה והפסיקו ללחום בעד הערכים.
למקהלה מזייפת זו הצטרף גם הרב חיים אמסלם יצ"ו (שהוא בוודאי איננו חשוד בתאוות ממון ושלטון חלילה) וכל ההולכים איתו, שהמציא יש מאין רעיון שאין לו כל בסיס הלכתי, והוא המושג 'זרע ישראל'. כאדם וכיהודי הרב אמסלם הוא איש יקר, אבל בנקודה הזו הוא טועה בגדול וגורם נזק לכלל ישראל. את תפישתו הוא ביסס על פסקים של חכמים שאני הוצאתי אותם לאור, בעלי שו"ת 'יכין ובועז', אך פירש אותם לא נכונה וטעה לגמרי בהבנתם, כפי שהוכיח כבר לפני שנים רבות אחד מתלמידיי יצ"ו.
הקבוצה השלישית, אם בכלל אפשר למנות אותה שלישית, מורכבת מחברי כנסת דתיים שאף אחד מהם לא רואה את הבעיה כבעיה הנובעת מכל הפעילות של הבג"ץ, אלא כבעייה של הצבור הדתי באשר אינו בא לקראת העולם החילוני. זו 'הלקאה עצמית' כמיטב המסורת הנוצרית, אם עם ישראל סובל, זה משום שהוא האשם, במילים אחרות אם הדתיים סובלים זה אשמתם, מנטליות נוצרית נוראה ממין 'via dolorosa'.
אחריות הממסד הרבני
ויש עוד קבוצה עצומה של אנשים מאוד מכובדים הנושאת על עצמה אחריות גדולה למצב הזה, והיא כל מנגנון בתי הדין במדינתנו על כל חבריו, משום שאין להם את העוז להגיד לבג"ץ, מכאן והלאה לא נישמע לשום החלטת בג"ץ הסותרת את ההלכה, אנחנו עצמאיים ובלתי תלויים בכם ולא איכפת לנו מה החוק האזרחי קובע כשההלכה קובעת אחרת. ואם המדינה תסגור את המנגנון שלנו, נדע לתפקד באופן עצמאי כפי שהוכחנו מול הגויים בגלות. מה יוכל להיות המחיר? המשכורות שלנו? ערכי תורה וקדושה אינם עומדים למכירה ולמסחר. אבל דעו לכם אתם אנשי בג"ץ שבמצב כזה אתם קורעים את העם, ומביאים אותנו לשוב למגילות יוחסין ולערער את כל יסודות המדינה, כולל יסודותיה הבטחוניים ואין סכנה גדולה מזו. מצבים כאלה הכרנו והתנסינו לצערנו הרב בזמן בית ראשון, וכולנו יודעים לאן כל זה הוביל. לא נוכל להסכים שבדלת האחורית יכניס הבג"ץ המוני אנשים שאינם יהודים לתוך עמנו, ויגרום התבוללות בארצנו וקטסטרופה לא פחות מזו המתרחשת כיום לגבי העלייה מרוסיה הכוללת לפי מה ששמעתי כ-90 אחוז של נכרים. מדובר באסון זהותי, תרבותי דתי ולאומי,לטווח ארוך, שממנו לא נוכל להשתקם.
וכרב, לא אוכל לסיים מבלי להעיר שדבר אחד חייב להיאמר לכל ירא ה', והיא שיד ההשגחה האלהית התגלתה בעקבות פסק בג"ץ זה. בדיוק למחרת פסק הבג"ץ, בית הדין בהאג קבע החלטה נפשעת כלפי חיילינו ומנהיגי מדינתנו. ומה הקשר? ובכן, אם מערכת המשפט הישראלית מעמידה על ספסל הנאשמים את כל הצבור ירא ה' הנאמן לדבר ה' מדורות עולם, וטוענת שאין לו ולרבניו ודייניו כל זכות לשלול מגויים את הזכות להימנות על עם ה', אז הקב"ה דואג שבית המשפט (והמשפח) בהאג יעמיד על ספסל הנאשמים את מדינת ישראל באשר הוא טוען שאין למנהיגי המדינה והצבא זכות לשלול מ'פלסטינים' את הזכות להימנות על בעלי אדמת ארץ ישראל (הם אולי גורסים 'ארץ ישמעאל'?!). בלשון אמונית: עיוות מוסרי בנו מזמין עיוות מוסרי בעמים! לכן רחמי שמיים דרושים כיום.
