מאמרי זה הופיע בערוץ ידוע, אך משום מה הושמטו כל הכותרות הכל כך חשובות בהקשרו, לכן ראיתי לנכון לפרסמו כאן בשלמותו.
פסק דין מביש, אשר תוצאתו ועיתויו משקפים פוסט-ציונות, משיחיות והתמכרות לאגו ושררה
אוי לנו שכך נראית מערכת משפט שחלקים ממנה מנותקים באופן מוחלט מהשורשים היהודיים והלאומיים כשכל שנותר הוא ריק אחד גדול. כך נראית חבורה שבוחרת בעיצומה של מלחמת קיום לפעול בציניות מחרידה ולפעול להחזרת הקרע והשסעים בחברתנו, החברה הישראלית.
הרב ד"ר אליהו רחמים זייני
"אין שופטים בישראל". בשעה שבנינו ובנותינו נלחמים כתף אל כתף ומחרפים נפשם למען המדינה. בשעה שעוד ועוד משפחות קוברות את יקיריהן מדי יום ביומו, בחרו אדוני הארץ של 'מערכת הצדק' במדינת העם לירוק ישירות בפרצופם של הלוחמים והנופלים כפי שרק אנשים מנותקים יכולים לעשות. אוי לנו שכך נראים נציגי היכל הצדק של מדינת ישראל, אוי לנו שכך נראית מערכת משפט שחלקים ממנה מנותקים באופן מוחלט מהשורשים היהודיים והלאומיים ומכל הוויה וחיבור למורשת וההיסטוריה היהודית כשכל שנותר הוא ריק אחד גדול. פסק הדין, ולא פחות מכך עיתויו, משקף התנהלות של חבורה משיחית ופוסט ציונית, שבוחרת בעיצומה של מלחמת קיום לפעול בציניות מחרידה ולהעביר מתחת לרדאר החלטה שקורעת ביודעין את החברה הישראלית. אך אין דאגה, בחורינו המופלאים בשטח ורובה המכריע של החברה הישראלית אוהבים את הצבא, אוהבים את המדינה ומחוברים בכל הווייתם להיסטוריה, למדינה ולארץ. לכן, אנו נמשיך להיאבק למען עמנו וארצנו הקדושים, אף מתוך סיכון לא פשוט אם וכאשר יידרש, ואותם שופטים יקריבו את המדינה למען הנפוטיזם, האגו, הכוח והשררה- הכל בשם אותם "ערכים אוניברסליים" שהתפוצצו לנו בפנים על ידי חבריהם באקדמיות הגדולות בעולם, על ידי מוסדות האו"ם האנטישמיים ועל ידי האויב הערבי מבית שהם כה רגישים לשלומו. מחטפים על חודו של קול בזמן מלחמה, תוך ניצול ציני של פרסום, וזה דקות ספורות לאחר ידיעה על נפילת לוחם נוסף בן הציונות הדתית, ללא כל סמכות חוקית - נגד הכרעת רוב העם באמצעות נבחריו. איזו ערלות לב, רדידות, איזו נמיכות רוח, איזו תלישות, איזו הפקרות, איזה ניתוק מעם ישראל..
נה שלמה שבה בג"צ משך בחוטי המחאה המופקרת של השמאל הישראלי והעובדה שתוצאותיה הובילו לפוגרום גדול מאוד בקרב יישובי וקיבוצי העוטף לא הספיקה לחלק נכבד מחבריו. אותו בג"צ שהעניק רוח גבית מלאה להמון שהבעיר את הרחובות וגרם לאי-יציבות מתוך האשמת הקורבנות כולם בהורדת הדירוג, והדבר הביא לאותו פוגרום נוראי כפי שלא היססו להצהיר אויבינו עצמם. לאחר שהעניק רוח גבית מלאה למחאה שעודדה בריחת ההשקעות, לסתימת פיות באקדמיה, בתקשורת, בחברה האזרחית, לחסימת דרכם של מחוקקים להצבעה, לחסימה ופריצה לפרלמנט, להטרדות יומיומיות, לעיוות מכוון של יחסי כוחות ותפקידים של רשויות השלטון, לקידום נלהב של משבר חוקתי, לעתירות סיטוניות לבית משפט שהוא דן בהם בלב פתוח ובנפש חפצה, בפסילת חוקי יסוד, בקידום חלום הנבצרות, בהזיית הסבירות. לאחר שהוביל לפגיעה אנושה במעמדה וביטחונה של מדינת ישראל, עבור בשיתוק עבודת הכנסת והממשלה, וכלה בהעלאת הסיכונים בידיעה ברורה שהדבר יוביל להתפרצות הר-הגעש הביטחוני לפתחה של הממשלה, לומר היא ורק היא הייתה אשמה ואחראית. 'על כל פשעים אלה תכסה האהבה המזויפת לדמוקרטיה ולכוח".
כן, אנחנו יודעים היטב מה היה קורה כעת ברחובות תל אביב במידה ופסק הדין היה קובע אחרת, לא המלחמה הקיומית ולא הקורבנות הרבים היו מונעים מהשמאל הישראלי לצאת בהמוניו לרחובות ולשלוח הודעות ארסיות באנגלית לעולם כולו כפי שנעשה במשך שנה שלמה. אבל בשום אופן הימין הציוני הלאומי לא ינהג כך וטוב שכך, כי הציבור הימני בישראל אינו מתייחס לחורבן הבית ולהיסטוריה של עם ישראל כאל פרק נוסף של מעשיות 'האחים גרים' והימין הישראלי לעולם לא יאיים לעזוב את הארץ כי מבין את ההשלכות והמשמעות של גלות בת 100 דורות שבה לא זכינו ליום אחד של שקט וביטחון מצד אומות העולם. בניגוד לחלק מהיושבים המנותקים בהיכל הצדק שרואים בהיסטוריה היהודית חלק ממעשיות האחים גרים, הרי שהימין מבין היטב את משמעות חזון הנביאים, ובוודאי שאינו שוכח לעולם את הנס הפלאי היחיד בהיסטוריה האנושית של שיבת עם לארצו לאחר שהתנדף לכל עבר וקם מעפר. זוהי הסיבה שעם כל הקושי, ההחלטה שלא להבעיר את המדינה לנוכח הפסיקה האומללה משקפת את גדלות הרוח של המחנה הגדול במדינה, את האמונה שמדינת ישראל היא לפני הכל לא במילים פופוליסטיות נבובות אלא במעשים, ולכן נמשיך להקריב ולחרף את נפשנו למען ערכינו היהודיים, ולמען תושבי הארץ הקדושה מימי עולם.
נה שלמה שבה בג"צ משך בחוטי המחאה המופקרת של השמאל הישראלי והעובדה שתוצאותיה הובילו לפוגרום גדול מאוד בקרב יישובי וקיבוצי העוטף לא הספיקה לחלק נכבד מחבריו. אותו בג"צ שהעניק רוח גבית מלאה להמון שהבעיר את הרחובות וגרם לאי-יציבות מתוך האשמת הקורבנות כולם בהורדת הדירוג, והדבר הביא לאותו פוגרום נוראי כפי שלא היססו להצהיר אויבינו עצמם. לאחר שהעניק רוח גבית מלאה למחאה שעודדה בריחת ההשקעות, לסתימת פיות באקדמיה, בתקשורת, בחברה האזרחית, לחסימת דרכם של מחוקקים להצבעה, לחסימה ופריצה לפרלמנט, להטרדות יומיומיות, לעיוות מכוון של יחסי כוחות ותפקידים של רשויות השלטון, לקידום נלהב של משבר חוקתי, לעתירות סיטוניות לבית משפט שהוא דן בהם בלב פתוח ובנפש חפצה, בפסילת חוקי יסוד, בקידום חלום הנבצרות, בהזיית הסבירות. לאחר שהוביל לפגיעה אנושה במעמדה וביטחונה של מדינת ישראל, עבור בשיתוק עבודת הכנסת והממשלה, וכלה בהעלאת הסיכונים בידיעה ברורה שהדבר יוביל להתפרצות הר-הגעש הביטחוני לפתחה של הממשלה, לומר היא ורק היא הייתה אשמה ואחראית. 'על כל פשעים אלה תכסה האהבה המזויפת לדמוקרטיה ולכוח".
כן, אנחנו יודעים היטב מה היה קורה כעת ברחובות תל אביב במידה ופסק הדין היה קובע אחרת, לא המלחמה הקיומית ולא הקורבנות הרבים היו מונעים מהשמאל הישראלי לצאת בהמוניו לרחובות ולשלוח הודעות ארסיות באנגלית לעולם כולו כפי שנעשה במשך שנה שלמה. אבל בשום אופן הימין הציוני הלאומי לא ינהג כך וטוב שכך, כי הציבור הימני בישראל אינו מתייחס לחורבן הבית ולהיסטוריה של עם ישראל כאל פרק נוסף של מעשיות 'האחים גרים' והימין הישראלי לעולם לא יאיים לעזוב את הארץ כי מבין את ההשלכות והמשמעות של גלות בת 100 דורות שבה לא זכינו ליום אחד של שקט וביטחון מצד אומות העולם. בניגוד לחלק מהיושבים המנותקים בהיכל הצדק שרואים בהיסטוריה היהודית חלק ממעשיות האחים גרים, הרי שהימין מבין היטב את משמעות חזון הנביאים, ובוודאי שאינו שוכח לעולם את הנס הפלאי היחיד בהיסטוריה האנושית של שיבת עם לארצו לאחר שהתנדף לכל עבר וקם מעפר. זוהי הסיבה שעם כל הקושי, ההחלטה שלא להבעיר את המדינה לנוכח הפסיקה האומללה משקפת את גדלות הרוח של המחנה הגדול במדינה, את האמונה שמדינת ישראל היא לפני הכל לא במילים פופוליסטיות נבובות אלא במעשים, ולכן נמשיך להקריב ולחרף את נפשנו למען ערכינו היהודיים, ולמען תושבי הארץ הקדושה מימי עולם.
