אקטואליה

ידיד ומכר שלי המשמש פרופ' באוניברסיטת פריס ובשאר מוסדות מחקר טוען זה כבר שנים רבות שמדינתנו מראה בכל מיני תחומים סימני מחלות נפש חמורים. למען האמת אין אנו זקוקים לחוות דעת מקצועית זו כדי לחוש עד כמה החברה הישראלית חולה נפשית ולוקה בניוון שכלי כרוני. לשם המחשה, אשאל הערב, בשעה ששלושה צעירים, תלמידי ישיבה נחטפו וחייהם בסכנה, לא בקייב, קישינב, מדריד, טולוזה ועוד, אלא במדינתם, בארץ ישראל:
שאלה א: מדוע חיי יהודים הנוסעים על כבישים הם בהכרח בסכנה, וחיי ערבים אף פעם לא?! איך חברה נורמלית מקבלת מצב כזה בהבנה?
שאלה ב: מדוע דרושה הכרזה פומבית של ראש הממשלה אחרי יותר מיום אחד אחרי היעלמות הנערים כדי כביכול להודיע לאומה שמדובר בחטיפה כאשר ברור לכל בר דעת שלא יוכל היה להיות אחרת? האם זה כדי להמשיך את התרגילים השפלים של שלטון השמאל המנסה תמיד להרדים את הצבור כשמדובר בפשע מצד ערבים?
שאלה ג: איך להסביר את שתיקת הנשיא שמעון פרס (ב"ה רק לעוד ימים ספור)? מדוע אינו מגנה את חברו, אהובו וידיד נפשו אבו מאזן (אותו 'צדיק' האחראי על טבח 16 נערות יהודיות במעלות, ושהודות לכך מדינתנו הכירה בו כראש ממשלת פלסטין -אוטנומיה)? ומדוע אינו משמיע קולו הפעם נגד אכזריות ופשע כזה? ומדוע אינו דורש מיד פעילות וסנקציות נגד 'הרשות'? האם משום שהוא הקים רשות זו והוא גם מסרב להכיר בפשעו זה?
שאלה ד: מהיכן נובעת שתיקת השמאל והימין הישראלי, ששניהם יחדיו צועקים כל רגע על כמה גראפיטי המכונים 'תג מחיר' בפי שונאי דתיים ושונאי מתנחלים, והפעם אוחזת בהם ניוון שריר הלשון? היכן התקשורת? היכן עמוס עוז שבחולשתו מסוגל רק לתקוף בני עמו, כנראה כדי להשיג פרס נובל בכל מחיר?
כנראה שהשנאה העצמית של היהודים המתבוללים והמנטליות הגלותית האומללה והשפלה של הגיטו והמלח שולטת ביד רמה עדיין בכל רבדי חברתנו.