שלום וברכה לכבוד הרב,
הבוקר קרה לי משהו שלא מניח את דעתי מכמה בחינות, אשמח אם הרב יאיר לי.

מדי בוקר אני פוגש עני שמבקש צדקה, ואני נותן לו בד"כ בין 5 ל-15 ש"ח, וכל פעם הוא מתלונן: "למה אתה לא נותן יותר?", ואני לא עונה לו כלום כדי לא לפגוע בעני.
הבוקר הייתי עם הבן שלי, ופגשתי אותו שוב ונתתי לו 5 ש"ח (כל המטבעות שהיו עלי ברגע זה), ואז עוד פעם התלונן וביקש ממני הפעם שטר.
עניתי לו (כי הוא הרגיז אותי) שהתנהגותו לא נורמלית: אני נותן לו כל מה שאני יכול כשהמצב לא קל, והוא תמיד בא בטענות.
פתאום, הוא התחיל לשוחח איתי כ-"חבר", ובמשך השיחה שאל אותי איך קוראים לי ולבן שלי, ועניתי לו... ואז איים שיתלונן לא-ל' ושיהיה לשנינו "חודש טוב"...
זה הרגיז אותי עוד יותר ואז אמרתי לו שלא יקבל כלום (פעם הבא) והלכתי.

יש לי עכשיו 2 שאלות:
1) מה עלי לתקן? אני מרגיש מאוד רע עם מה שאמרתי לעני ועם מה שהוא ענה.
2) אני רוצה להמשיך לתת לו צדקה, האם מה שאמרתי מחייב התרת נדרים או לא?

תודה מראש,
בכבוד רב

לכ' א' הי"ו
אני מבין את הצער ואת הדאגה שלך, ובכל זאת היה שקט ורגוע, דבריו ואיומיו בטלים ומבוטלים, כי אין בך בדברייך כל חטא ועוון.
נוסף לכך דבורו והתנהגותו של 'עני' זה מוכיחה בעליל שאיננו עני בכסף, אלא בדעת ובמוסר. עני אמיתי אינו מדבר ככה ואינו מאיים על מי שגומל לו חסד. ואם הוא מאיים על מי שגומל לו חסד הרי שהוא כפוי טובה, וכפוי טובה דינו כופר בה'. נוסף לכך גאווה ממלאת את לבו, כדבריהם ז"ל 'סימן לגסות רוח עניות' (שבת לג.).
אל דאגה, חודש טוב ומבורך, וחג שמח