י' סיון תשס"ה
שאלה: ליבון נושא האמונה
כבוד הרב,
ברצוני לשאול שאלה שאולי נשמעת מעט מצחיקה או לא הגיונית, אבל בכל זאת: איך אני יכול להאמין באלוהים? אני מתכוון לשאלה במובן לגמרי מילולי. אני רוצה להאמין. אני רוצה להרגיש ולדעת שיש אלוהים, שהוא נתן לנו את התורה, ציווה לנו את המצוות וכו'. לצערי אני לא מרגיש ככה. אני פשוט לא מאמין שיש איזשהו כוח יצור עליון שאחראי לכל זה.
אחרי כל זה, כמה גילויים נאותים:
א. נולדתי למשפחה דתייה, למדתי בישיבה תיכונית, והורדתי את הכיפה בסביבות גיל 19.
ב. הרצון "לחזור בתשובה" אינו ממשהו פנימי. החיים שלי פשוט יהיו קלים יותר. יש לי חברה שאני אוהב ורוצה להתחתן איתה יום אחד, אבל כל עוד אני כופר, והיא דתייה (והיא לא תשתנה) זה לא יקרה. כבר עכשיו קשה להשאר עם מישהו שאתה לא מסכים עם הדבר הכי עקרוני בחיים שלוה. אני יודע שזאת אולי לא סיבה לחזור בתשובה. אבל אם אני ב-א-מ-ת אאמין בסופו של דבר, אז מה זה משנה מה הייתה הסיבה?
מה שאני בעצם שואל, זה מה לעשות? מאיפה להתחיל?
תודה.
ברצוני לשאול שאלה שאולי נשמעת מעט מצחיקה או לא הגיונית, אבל בכל זאת: איך אני יכול להאמין באלוהים? אני מתכוון לשאלה במובן לגמרי מילולי. אני רוצה להאמין. אני רוצה להרגיש ולדעת שיש אלוהים, שהוא נתן לנו את התורה, ציווה לנו את המצוות וכו'. לצערי אני לא מרגיש ככה. אני פשוט לא מאמין שיש איזשהו כוח יצור עליון שאחראי לכל זה.
אחרי כל זה, כמה גילויים נאותים:
א. נולדתי למשפחה דתייה, למדתי בישיבה תיכונית, והורדתי את הכיפה בסביבות גיל 19.
ב. הרצון "לחזור בתשובה" אינו ממשהו פנימי. החיים שלי פשוט יהיו קלים יותר. יש לי חברה שאני אוהב ורוצה להתחתן איתה יום אחד, אבל כל עוד אני כופר, והיא דתייה (והיא לא תשתנה) זה לא יקרה. כבר עכשיו קשה להשאר עם מישהו שאתה לא מסכים עם הדבר הכי עקרוני בחיים שלוה. אני יודע שזאת אולי לא סיבה לחזור בתשובה. אבל אם אני ב-א-מ-ת אאמין בסופו של דבר, אז מה זה משנה מה הייתה הסיבה?
מה שאני בעצם שואל, זה מה לעשות? מאיפה להתחיל?
תודה.
תשובה:
לכ' א' הי"ו
שלום וברכה רבה.
קודם כל הערה: שאלתך אינה מצחיקה בכלל כפי שחשבת, אלא היא כה רצינית, שהיא שאלת השאלות המעסיקה את האנושות כולה מראשית קיומה, אלא שהאנושות דנה בה בדרכים שונות ומשונות, ועל פי רוב בדרכים הפחות מוצלחות. לכן, להשיב לשאלה כה גורלית כזו שהעלת, יש צורך בספר שלם (אם לא באנציקלופדיה). מאידך, להשיבך ריקם הוא בלתי-אפשרי, ואם כן אחלק דבריי לשתיים: החלק ראשון, מספר נקודות למחשבה ולתשובה חלקית, והחלק שני, הצעה יותר מעשית ויותר יעילה.
קודם כל ישנן מספר טעיות בסיסיות בדבריך, שהן הן המקשות עליך לפתור את הבעייה. הנך מבלבל בין אמונה בה' ובין ההכרה בקיומו. הנך מגדיר עצמך כ'כופר' באשר אינך 'מרגיש' קיום ה', ולא שמת לב שכמעט ואין כל קשר בין הכרה בה' ובין תחושת הרגשת קיומו. כיון שאינך חש בחוויה אמונית מלבבת, המלהיבה אותך ברגע שהנך חושב על הקב"ה, הנך גוזר ואומר שאינך מאמין. כאילו אמונה זהה עם רגש אמונה! הלא זו עצם הטעות של האיש הרואה עצמו 'כופר' באשר אינו 'מרגיש אמונה'! האם אדם שאינו מרגיש בקיום אביו רשאי משום כך להסיק שאביו אינו קיים (או אף אינו בחיים)?!
בכל הקשור להקב"ה ישנם בעיקר שני אופנים לגשת. האחד: ההכרה הרגשית הפנימית, שללא צל של ספק היא חווייה המבטאת את הקשר העמוק הפנימי שלנו עם הקב"ה, הקשר המיידי והמתמיד. והשני: ההכרה השכלית, המחשבתית, האינטלקטואלית. לכן עליך לשאול את עצמך: מדוע באשר אינך חש בחוויה הפנימית בה' מותר לך לגזור שאין מקום להכרה השכלית בו?! להכרה השכלית הזו ניתן להגיע בכל עת ובכל שעה, בתנאי שמישהו מיומן יאיר את דרכיך (על אף קביעותיהם השרירותיות של כל מיני פילוסופים בעת האחורנה), ואז תראה שיפתח לפניך אשנב נכון להכרה האמיתית באמת האלהית הזועקת עד לב השמיים.
מדוע דורנו מתקשה בכך יותר מדורות רבים? דוקא מפאת השפעת דמויות מסויימות בעולם המדעי, המרשות לעצמן לחדור לעיתים בתחומים לא להם, תחומים שאין להם כל אמצעי שיפוט אובייקטיבי, וכל יתרון על פני סתם אדם פשוט (יהיה זה אפילו אחרון מטאטי הרחובות בעולם), וקובעים עובדות ללא סמכות. אדרבה, אין יותר טבעי לאדם מאמונה, וכשיתבונן בעצמו יבין תמיד שהרגש וההכרה האמונית טבעיים ביותר אצלו, אלא שמאורעות, מעשים, חינוך מוטעה, הכרות ועוד אלפי שיקולים אחרים לעיתים דוחים ומרחיקים אמונה זו, וללא כל סיבה מספקת, חוץ מהנסיון לתרגם כל דבר במונחים רציונליים, כאילו הכל בחיים ניתן לרציונליזציה (כאקסיומתם הבסיסית ובלתי-מנומקת ושרירותית של כל האטאיסטים). דוקא איש כמוך, הבא לשאלות אלו מפאת רגש טהור וחשוב, עליו לשאול את עצמו: מה רציונלי ברגש שלך כלפי חברתי?!
דוקא בנקודה זו נגוע דורנו ונכשל: העולם המדעי מחנך אותו לנתח העולם החמרי על כל תופעותיו, והוא נופל בטעות הנוראה לחשוב שכל דבר ניתן לניתוח רציונלי דומה.
נקודה שלישית: אין קיום לשום דבר בעולם ללא אמונה, ואין דבר מתבסס בהכרתנו אלא הודות לאמונה. נושא זה דורש מאות שעות כדי להבהירו, לכן אסתפק רק בשאלה אחת: המדען המחפש 'החוק' המנחה תופעה כל שהיא, מניח הנחה בלתי-רציונלית, והיא שיש חוק שעלינו לחפש אותו. מי אומר שקיים חוק כזה בכלל? הלא זו אמונה בלבד בלב המדען!
נקודת רביעית: הנך 'מתעורר' לשאלתך היום דוקא מפאת אהבה מסויימת. ואינך שם לב שאמונה ואהבה קשורים זה בזה תמיד (כדברי הראי"ה קוק זצ"ל) ובצורה העמוקה ביותר. הלא יש תמיד לשאול: היתכן שתהיה בנו אהבה כלפי אישיות שאין אנו נותנים בה כל אימון (ואימון ואמונה חד הם, על אף ההבחנה ביניהם)?! ובכך, אם תתן דעתך היטב, תבין מדוע עולמנו מתרחק מאמונה: משום שהוא מתרחק מאהבה אמיתית (אינני מדבר על אהבה בשרית פיזית גסה ומוכערת המרצפת כל העולם מסביב). גם כשהאדם בן דורנו מצליח להגיע לכבוד חברו, הוא מתקשה על פי רוב להגיע לאהבתו האמיתית.
נקודה חמישית: הפעם הנני כופר בדבריך ש'אין בך אמונה'. לא נכון. אם תעיין היטב בכל מה שכתבת, תמצא דבריך מלאי אמונה, רק שאינך שם לב לכך. הרצון שלך להאמין (ולא משנה מאיזו סיבה) איננו אלא ביטוי לאמונה מסותרת שלא הצליחה עדיין לבקוע החוצה ולעורר את החוויה הפנימית אליה הנך נכסף. ומה שאתה קורא חיים 'פשוטים' יותר, אינו אלא ביטוי להבנה פנימית שאכן בעצם האמונה מצויה מנוחתו של האדם (גם על זה האריך הראי"ה קוק זצ"ל, ולמען האמת כל רבותינו בכל הדורות), רק שעתה 'הזדמנה' לך סיבה להתמודד עם היקר מכל. גם הישרות שהנך מגלה כלפי חברתך, אינה אלא צורה מסותרת של אמונה.
כפי שהנך יכול להבין ולחוש, לא נוכל להבהיר נושא חשוב ורגיש כל כך זה מעל האתר, לכן הנני מסיים בהצעה עליה דברתי לעיל: הנך סטודנט בטכניון, נא הואיל והסכם לפגוש אותי (תוכל לקבוע פגישה אתי באמצעות מזכירי, יהודה, טל: 04-8294533/2 כל יום בין השעות 10.00 13.00) ונוכל להאריך יותר, וללבן יותר שאלותיך החשובות ביותר.
בברכה רבה ושבת שלום
שלום וברכה רבה.
קודם כל הערה: שאלתך אינה מצחיקה בכלל כפי שחשבת, אלא היא כה רצינית, שהיא שאלת השאלות המעסיקה את האנושות כולה מראשית קיומה, אלא שהאנושות דנה בה בדרכים שונות ומשונות, ועל פי רוב בדרכים הפחות מוצלחות. לכן, להשיב לשאלה כה גורלית כזו שהעלת, יש צורך בספר שלם (אם לא באנציקלופדיה). מאידך, להשיבך ריקם הוא בלתי-אפשרי, ואם כן אחלק דבריי לשתיים: החלק ראשון, מספר נקודות למחשבה ולתשובה חלקית, והחלק שני, הצעה יותר מעשית ויותר יעילה.
קודם כל ישנן מספר טעיות בסיסיות בדבריך, שהן הן המקשות עליך לפתור את הבעייה. הנך מבלבל בין אמונה בה' ובין ההכרה בקיומו. הנך מגדיר עצמך כ'כופר' באשר אינך 'מרגיש' קיום ה', ולא שמת לב שכמעט ואין כל קשר בין הכרה בה' ובין תחושת הרגשת קיומו. כיון שאינך חש בחוויה אמונית מלבבת, המלהיבה אותך ברגע שהנך חושב על הקב"ה, הנך גוזר ואומר שאינך מאמין. כאילו אמונה זהה עם רגש אמונה! הלא זו עצם הטעות של האיש הרואה עצמו 'כופר' באשר אינו 'מרגיש אמונה'! האם אדם שאינו מרגיש בקיום אביו רשאי משום כך להסיק שאביו אינו קיים (או אף אינו בחיים)?!
בכל הקשור להקב"ה ישנם בעיקר שני אופנים לגשת. האחד: ההכרה הרגשית הפנימית, שללא צל של ספק היא חווייה המבטאת את הקשר העמוק הפנימי שלנו עם הקב"ה, הקשר המיידי והמתמיד. והשני: ההכרה השכלית, המחשבתית, האינטלקטואלית. לכן עליך לשאול את עצמך: מדוע באשר אינך חש בחוויה הפנימית בה' מותר לך לגזור שאין מקום להכרה השכלית בו?! להכרה השכלית הזו ניתן להגיע בכל עת ובכל שעה, בתנאי שמישהו מיומן יאיר את דרכיך (על אף קביעותיהם השרירותיות של כל מיני פילוסופים בעת האחורנה), ואז תראה שיפתח לפניך אשנב נכון להכרה האמיתית באמת האלהית הזועקת עד לב השמיים.
מדוע דורנו מתקשה בכך יותר מדורות רבים? דוקא מפאת השפעת דמויות מסויימות בעולם המדעי, המרשות לעצמן לחדור לעיתים בתחומים לא להם, תחומים שאין להם כל אמצעי שיפוט אובייקטיבי, וכל יתרון על פני סתם אדם פשוט (יהיה זה אפילו אחרון מטאטי הרחובות בעולם), וקובעים עובדות ללא סמכות. אדרבה, אין יותר טבעי לאדם מאמונה, וכשיתבונן בעצמו יבין תמיד שהרגש וההכרה האמונית טבעיים ביותר אצלו, אלא שמאורעות, מעשים, חינוך מוטעה, הכרות ועוד אלפי שיקולים אחרים לעיתים דוחים ומרחיקים אמונה זו, וללא כל סיבה מספקת, חוץ מהנסיון לתרגם כל דבר במונחים רציונליים, כאילו הכל בחיים ניתן לרציונליזציה (כאקסיומתם הבסיסית ובלתי-מנומקת ושרירותית של כל האטאיסטים). דוקא איש כמוך, הבא לשאלות אלו מפאת רגש טהור וחשוב, עליו לשאול את עצמו: מה רציונלי ברגש שלך כלפי חברתי?!
דוקא בנקודה זו נגוע דורנו ונכשל: העולם המדעי מחנך אותו לנתח העולם החמרי על כל תופעותיו, והוא נופל בטעות הנוראה לחשוב שכל דבר ניתן לניתוח רציונלי דומה.
נקודה שלישית: אין קיום לשום דבר בעולם ללא אמונה, ואין דבר מתבסס בהכרתנו אלא הודות לאמונה. נושא זה דורש מאות שעות כדי להבהירו, לכן אסתפק רק בשאלה אחת: המדען המחפש 'החוק' המנחה תופעה כל שהיא, מניח הנחה בלתי-רציונלית, והיא שיש חוק שעלינו לחפש אותו. מי אומר שקיים חוק כזה בכלל? הלא זו אמונה בלבד בלב המדען!
נקודת רביעית: הנך 'מתעורר' לשאלתך היום דוקא מפאת אהבה מסויימת. ואינך שם לב שאמונה ואהבה קשורים זה בזה תמיד (כדברי הראי"ה קוק זצ"ל) ובצורה העמוקה ביותר. הלא יש תמיד לשאול: היתכן שתהיה בנו אהבה כלפי אישיות שאין אנו נותנים בה כל אימון (ואימון ואמונה חד הם, על אף ההבחנה ביניהם)?! ובכך, אם תתן דעתך היטב, תבין מדוע עולמנו מתרחק מאמונה: משום שהוא מתרחק מאהבה אמיתית (אינני מדבר על אהבה בשרית פיזית גסה ומוכערת המרצפת כל העולם מסביב). גם כשהאדם בן דורנו מצליח להגיע לכבוד חברו, הוא מתקשה על פי רוב להגיע לאהבתו האמיתית.
נקודה חמישית: הפעם הנני כופר בדבריך ש'אין בך אמונה'. לא נכון. אם תעיין היטב בכל מה שכתבת, תמצא דבריך מלאי אמונה, רק שאינך שם לב לכך. הרצון שלך להאמין (ולא משנה מאיזו סיבה) איננו אלא ביטוי לאמונה מסותרת שלא הצליחה עדיין לבקוע החוצה ולעורר את החוויה הפנימית אליה הנך נכסף. ומה שאתה קורא חיים 'פשוטים' יותר, אינו אלא ביטוי להבנה פנימית שאכן בעצם האמונה מצויה מנוחתו של האדם (גם על זה האריך הראי"ה קוק זצ"ל, ולמען האמת כל רבותינו בכל הדורות), רק שעתה 'הזדמנה' לך סיבה להתמודד עם היקר מכל. גם הישרות שהנך מגלה כלפי חברתך, אינה אלא צורה מסותרת של אמונה.
כפי שהנך יכול להבין ולחוש, לא נוכל להבהיר נושא חשוב ורגיש כל כך זה מעל האתר, לכן הנני מסיים בהצעה עליה דברתי לעיל: הנך סטודנט בטכניון, נא הואיל והסכם לפגוש אותי (תוכל לקבוע פגישה אתי באמצעות מזכירי, יהודה, טל: 04-8294533/2 כל יום בין השעות 10.00 13.00) ונוכל להאריך יותר, וללבן יותר שאלותיך החשובות ביותר.
בברכה רבה ושבת שלום
