לכב′ מו"ר כבוד הרב זיני שליט"א השלום והברכה.
שאלה:
שמעתי מהרבה יוצאי צפ"א (מרוקאים דווקא) שנהגו, שהחל מחצות יום של ט′ באב, לשטוף את הבית ולנקותו מטעם שמשיח נולד ביום זה וציפייה לבואו. מצד שני, פוסק מפורסם בדורנו (שאיננו ממוצא צפ"א) שולל בכל מכל מנהג זה משום מלאכה שאיננה צריכה, אבלות שטרם הסתיימה וכו′. מה פסיקת הרב במקרה זה ואם אכן נהגו נכון, האם יכולים לנקות את הבית ועבודות אחרות גם ספרדים שאינם יוצאי צפ"א. תודה רבה הרב, בציפייה לגאולה שלמה, עבדך הנאמן מאור

לכ' מ' היקר הי"ו
שלום וברכה,
מנהג זה של קהילות צפ"א הובא כבר על ידי מרן החיד"א בברכ"י אשר לו (סי' תקנט סע"ז) בהקשר למנהג אמירת פסוקי נחמה במנחה בת"ב, בלשון זו:
'מנהג העולם לומר פסוקי נחמה בערב. והרב שיירי כנה"ג משם הרב צדה לדרך ערער על המנהג, דהא כל היום אסור בתורה. וכתב דכיון דלא נזכר זה בטור וב"י, נהג שלא לאומרם ולא למחות במנהג. והרב יד אהרן מצא סמך למנהג מדברי הגמי"י שהביא מרן בב"י ריש סי' זה, ע"ש. ואני מוסיף דכיון דבימי מרן כבר היו הסדורים והמחזורים בדפוס אי לא הוה סבר דשרי הו"ל לערער ולבטל המנהג, ומדשתיק שמע מינה דהמנהג טוב.
שוב ראיתי בספר הכונות להאר"י זצ"ל (דף פט ע"ג) שהביא המנהג ונתן טעם למנהג כמשז"ל (איכ"ר ד, יד) דכשישראל ראו דבט' באב בערב הציתו אש בהיכל אמרו מזמור, ששפך חמתו על עצים ואבנים ושמחו שמחה גדולה, דאי לאו הכי לא היה ח"ו תקומה, ואז קבלו נחמה, המנהג הוא טוב ונכון. והאריך עוד. וכתב מרח"ו שם, דנראה לו ששמע טעם אחר מהרב זצ"ל, כי במנחת ט' באב נולד המשיח הנקרא מנחם כמשז"ל (ראה איכ"ר א, נא), עש"ב. ומצאתי כתוב דמזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות דאחר חצות מתעסקות בכל כחן לכבד הבית ולתקן המטות, וכיוצא מתקוני הבית, וזה מנהג קדום בערי איטאליא לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה אדרבא חיזקו ידיהם לקבוע אמונת הגאולה ולא יתיאשו ח"ו'. ומכאן שמרן החיד"א מאשש מנהג זה (ולא משנה מהי סיבתו).
במקום דבריו אלה, ובעקבותיהם, אותו פוסק שאתה מציין לא היסס לכתוב 'יש נשים הנוהגות לכבד הבית וכו' . ונתנו טעם למנהגם, מפני שדעתן קצרה והן חלושי אמונה חיזקו ידים רפות לקבוע אמונה בלבותיהן, היות ובמנחה של ת"ב נולד המשיח, וכמו שאמרו במדרש, אבל לנשים המבינות ויודעות תורה אין לנהוג כן', וכל בר דעת מבין שיש כאן עיוות בלתי נסבל של דברי מרן החיד"א הנ"ל, וגם פגיעה קשה בכבוד אמותינו שמתוך אמונתן הטהורה, אחרי שהחמירו מר"ח בכל דבר, באכילת בשר שתיית יין, כיבוס, רחיצה, שמחה ועוד, ולא הקלו כעדות המזרח שכיום מדריכים אותן לקפוץ על כל קולא בנושאים כאלה, יש להן זכות עוד יותר מלאה להקל במה שגדולי ישראל הקילו להן, ותימא הוא שמעיז מישהו בדורנו להטיל דופי באמונתן של נשות כל קהילות צפ"א (ואין זו הפעם הראשונה לדאבוננו) ועוד בדבר שאינו אסור בכלל (ואף למחמירים אינו אלא חשש איסור מטעם מנהג), כי אין שום מקור האוסר כיבוד הבית בפרט אחרי חצות בת"ב, ובפרט שמפורש בהגהת השו"ע (שם) שנוהגים להקל אח"צ, ואכמ"ל.
ונדמה לי שראוי למי שגינה קהילות שלמות שיואיל להודות בטעות ולבקש מחילה מאותן הקהילות.
בברכה רבה ובתפילה לבניין בית עילום מתוך אמונת אבותינו ואמותינו הקדושים שחינכו אותנו על ברכי הצפייה לגאולה תמיד,