א' תשרי תשס"ו
שאלה: מטבעו בן מתנגד לאביו?
כב' הרב
שמעתי הסבר הקשור למאמרים:
'למה רוב בניהם של תלמידי חכמים אינם תלמידי חכמים' וכו' ,
'צדיק גמור הוא צדיק בן צדיק וצדיק שאינו גמור הוא צדיק בן רשע'
האומר שהנטיה הטבעית של בן הוא למרוד באביו לכן הגדלות של צדיק גמור הוא זה שהוא בן צדיק כי הוא הולך נגד הטבע שלו ולכן רוב בניהם של תלמידי חכמים אינם תלמידי חכמים,
שמעתי הסבר הקשור למאמרים:
'למה רוב בניהם של תלמידי חכמים אינם תלמידי חכמים' וכו' ,
'צדיק גמור הוא צדיק בן צדיק וצדיק שאינו גמור הוא צדיק בן רשע'
האומר שהנטיה הטבעית של בן הוא למרוד באביו לכן הגדלות של צדיק גמור הוא זה שהוא בן צדיק כי הוא הולך נגד הטבע שלו ולכן רוב בניהם של תלמידי חכמים אינם תלמידי חכמים,
תשובה:
לכ' פ' היקר הי"ו
טענה זו לפיה מטבעו בן מתנגד לאביו הינה טענה השאובה מהפסיכואנליזה הפרוידיאנית, ובתור שכזו אין לה כל מקור וכל מקום בתפישה היהודית. היהודי הראשון אברהם אבינו התבקש להראות את מוכנתו לכפוף את רצונו האישי בפני הרצון האלהי אף כשזה האחרון נראה נוגד כל שכל וכל הגיון, הנסיון העילאי והנורא הזה דרש ממנו לשתף את בנו במשימה הלכאורה בלתי-אפשרית. הבן יצחק אבינו נענה ללא כל היסוס אף כשזה דרש ממנו ההקרבה המוחלטת, ובזה לא רק עלה למדרגתו הנשגבה, אלא כל הנסיון נזקף לזכותו הבלעדית: מדברים בתורה על 'עקידת יצחק' ולא על עקידת אברהם אבינו.
האם היה יכול להיות רגע בו הניגוד בן הבן לאב יכול להיות חריף יותר? האם היה יכול להיות רגע ומעמד בו היינו יכולים לצפות לעימות הזה בן הבן לאב יותר מברגע זה? לא. ובאף רגע אין אנו מבחינים אפילו בנטייה כלשהי להתנגד לדברי האב. אברהם אבינו רק רומז לבנו את רצון ה' והבן שהיה צריך ברגע זה לבטא את התנגדותו נותן באב אימון בלתי מסוייג. היש חיבור עמוק יותר מזה בין שתי נשמות נשגבות אלו וללא כל מתח מכל סוג ביניהם?!
כל הרעיון הישועי של אותו האיש שיש לו כביכול אם ולא אב אינו אלא הרעיון הפרוידיאני הזה לפיו אין הבן והאב יכולים לדור בעולם אחד, רעיון שהובא ליד קיצוניותו בתפישה הישועית הזו.
כל התנ"ך הוא סיפור של תולדות כפי שהעיר כבר אדם גדול. ותולדות פירושו של דבר, איך בישראל דורות מתקשרים אלו לאלו ולא איך הם מתעמתים אלו עם אלו. עימות הדורות הינו דוקא נחלת הגויים ולא נחלתנו אנו. היש להזכיר שבן סורר ומורה ('איננו שומע בקול אביו ובקול אמו' ) אינו המצב הנורמלי בתפישה היהודית, אלא מצב כה אנורמלי, שחיובו של הבן הסורר ומורה חמור ביותר?!
ולגבי בניהם של תלמידי חכמים שאינם ת"ח, כבר האריכו רבותינו בדבר ונתנו טעמים רבים במס' נדרים, ע"ש. אבל כל מי שבא ממשפחת תלמידי חכמים יודע שטעמים אלו של רבותינו מתחלווים לנקודה נוספת, והיא שלתמידי חכמים אם אכן הם כאלו, הם מבלים את ימיהם לחנך ילדי אחרים ואין להם זמן לטפל בילדיהם הם. לכן זקוקים הם לסייעתא דשמיא כדי שהקב"ה יברך אותם בבנים ת"ח.
בברכה שלמה,
טענה זו לפיה מטבעו בן מתנגד לאביו הינה טענה השאובה מהפסיכואנליזה הפרוידיאנית, ובתור שכזו אין לה כל מקור וכל מקום בתפישה היהודית. היהודי הראשון אברהם אבינו התבקש להראות את מוכנתו לכפוף את רצונו האישי בפני הרצון האלהי אף כשזה האחרון נראה נוגד כל שכל וכל הגיון, הנסיון העילאי והנורא הזה דרש ממנו לשתף את בנו במשימה הלכאורה בלתי-אפשרית. הבן יצחק אבינו נענה ללא כל היסוס אף כשזה דרש ממנו ההקרבה המוחלטת, ובזה לא רק עלה למדרגתו הנשגבה, אלא כל הנסיון נזקף לזכותו הבלעדית: מדברים בתורה על 'עקידת יצחק' ולא על עקידת אברהם אבינו.
האם היה יכול להיות רגע בו הניגוד בן הבן לאב יכול להיות חריף יותר? האם היה יכול להיות רגע ומעמד בו היינו יכולים לצפות לעימות הזה בן הבן לאב יותר מברגע זה? לא. ובאף רגע אין אנו מבחינים אפילו בנטייה כלשהי להתנגד לדברי האב. אברהם אבינו רק רומז לבנו את רצון ה' והבן שהיה צריך ברגע זה לבטא את התנגדותו נותן באב אימון בלתי מסוייג. היש חיבור עמוק יותר מזה בין שתי נשמות נשגבות אלו וללא כל מתח מכל סוג ביניהם?!
כל הרעיון הישועי של אותו האיש שיש לו כביכול אם ולא אב אינו אלא הרעיון הפרוידיאני הזה לפיו אין הבן והאב יכולים לדור בעולם אחד, רעיון שהובא ליד קיצוניותו בתפישה הישועית הזו.
כל התנ"ך הוא סיפור של תולדות כפי שהעיר כבר אדם גדול. ותולדות פירושו של דבר, איך בישראל דורות מתקשרים אלו לאלו ולא איך הם מתעמתים אלו עם אלו. עימות הדורות הינו דוקא נחלת הגויים ולא נחלתנו אנו. היש להזכיר שבן סורר ומורה ('איננו שומע בקול אביו ובקול אמו' ) אינו המצב הנורמלי בתפישה היהודית, אלא מצב כה אנורמלי, שחיובו של הבן הסורר ומורה חמור ביותר?!
ולגבי בניהם של תלמידי חכמים שאינם ת"ח, כבר האריכו רבותינו בדבר ונתנו טעמים רבים במס' נדרים, ע"ש. אבל כל מי שבא ממשפחת תלמידי חכמים יודע שטעמים אלו של רבותינו מתחלווים לנקודה נוספת, והיא שלתמידי חכמים אם אכן הם כאלו, הם מבלים את ימיהם לחנך ילדי אחרים ואין להם זמן לטפל בילדיהם הם. לכן זקוקים הם לסייעתא דשמיא כדי שהקב"ה יברך אותם בבנים ת"ח.
בברכה שלמה,
