אני לומד זו השנה השניה מחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה. מרצה דתי אמר לנו שמתתיהו לא היה כוהן גדול, למרות מה שכתוב בסידורי התפילה, ושזאת הוכחה שלא כל מה שכתבו הגאונים או קודמיהם הוא אמת היסטורית. הוא רצה להראות שיש לבדוק כל דבר שאומרים החכמים, כי לא תמיד הם דייקו בדבריהם, ולעיתים לא הכירו את העובדות ההיסטוריות. אבקש התיחסותך לעובדה זו.
בנוסף, אותו מרצה דתי המלמד מדרשי חז"ל מנסה להראות שברוב המקומות במדרש כאשר החכם מביא הוכחה לרעיון שלו מהתנ"ך, ההוכחה בדר"כ אינה מתאימה בפשט שלה לרעיון שלו שאותו הוא מנסה להוכיח. הטענה שלו, שהיא טענה מחקרית היא שהחכם מנצל את הפסוק לתועלתו האישית, למרות שהפשט אינו תומך ברעיון שלו. כרב המכיר גם את תחום המחקר כיצד אנו כאנשים מאמינים יכולים להתמודד עם טענות אלו. מיותר לציין שלפי פירושו המקור לכל המדרשים הוא תרבותי-חברתי.

בתודה מראש

י'

לכ' י' היקר הי"ו
שלום וברכה,
סליחה על האיחור בתשובתי. העומס המוטל עליי גורם זאת לעיתים תכופות
לעניינך. קודם כל הערה מתבקשת: איך הנך נופל בפח שטיפת המוח הכללית שבמדינתנו, לפיה נקרא 'דתי' כל אדם החובש איזשהו כיסו ראש? גם המושג 'דתי' הינו מינוח נורא שהומצא רק כדי לפלג את העם. ואם כבר יש לו משמעות, בודאי שלא כיפה היא הקריטריון כדי לקבוע אם אדם דתי או לא, אלא דוקא אמונתנו הטהורה של אותו אדם מישראל, ורצונו לקיים דבר ה'.
את המרצה עליו הנך מדבר אינני יודע מי הוא. יתכן שהוא קרבן לחינוך קלוקל, ויתכן שהוא עצמו המקור של החינוך הקלוקל שהוא מעניק. דבר אחד ברור, והוא שאיננו יכול להקרא 'דתי', כי פגיעה בחז"ל ובכבודם הינה איסור תורה חמור, ועבירה זו נמנתה על ידי רבותינו כאחת הסיבות לחרבן הבית. חוששני שהוא פשוט איש כרבים נוספים המצויים לרוב במוסדות מחקר, שאיזושהי השכלה בינונית ומטה נותנת להם את התחושה שבידם לשפוט את כל העולם כולו המשתרע לעיניהם, למרגלותם. כל המצוי בעולם האקמי יודע עד כמה רבים מתוכנו בטוחים שהם משתייכים לא לאקדמיה, אלא לאולימפוס.
פעם אחת אמר אחד מבכירי החינוך בארץ, שקושי התלמידים אצלנו, נובע מהקושי שלהם 'לרדת למדרגת המורים'. על אותו מטבע נאמר אנחנו: הקושי של מרצה זה נובע מכך שחז"ל ודבריהם מתקשים מאד לרדת למדרגתו.
כל ילד קטן יודע שהיסטוריה אינה יכולה להיות מדע מדוייק, ושאין כל אפשרות להוכיח דבר בהיסטוריה. הלא אף בכל הנוגע לימינו אנו, ביום אחד ממש, על דפי העיתונות לגווניה, לא ניתן למצא שני עיתונים המדווחים על אותו אירוע באופן דומה. איך יעשו אם כן שני היסטוריונים המנסים להבין תקופות עברו, שאף אחד מהם לא חיווה אפילו רגע מהן?! כבר אמר איש חכם בבדיחות הולמת: איזהו ארכאולוג טוב? תשובה: מי שמסוגל לומר מה אמר המלך למלכה עפ"י שרידי שרוך נעל של אחד מעבדיהם!
לגבי הנקודה הספציפית של מתתיהו, אינני ידוע היכן אמרו הגאונים שהיה כהן גדול? אם כוונת אותו מרצה היא על דברי תפילת על הניסים 'מתתיהו כהן גדול' , הייתי ממליץ לו לשוב לספסל בית הספר על מנת לטפח הבנת הנקרא באופן הולם למעמדו. הלא 'גדול' בעברית, הינו ברוב המקרים 'חשוב' או דומה לכך. לכן מי אומר לו שהכוונה לגבי מתתיהו היא על מעמדו בבית המקדש?! ועוד: אם אכן תפילת על הניסים היא מקורו, היכן מצא שתפילת על הניסים חוברה ע"י הגאונים? ועוד, היכן הוא מצא הוכחה שלא היה כהן גדול באמת (על אף שאינני טוען זאת)? וגדולה מכל: קרוב לודאי בעיניי שלא היה כהן גדול ממש, שהרי באותם הימים שלטו בנו היוונים, ובשעות כאלו (ולא רק בהן) צדיקים כמתתיהו אינם מגיעים לגדולה, אלא דוקא כהנים 'מטעם' המוכנים למכור את נשמתם לאוייב (או לכל שלטון) בעד כבוד או בצע כסף, ולשמש 'כהנים מטעם' (כמו שיש חוקרים מטעם). וכידוע מתתיהו לא היה שייך לזן מסוג זה. מסירות נפש אינה הולכת בד בבד עם בצע כסף וכבוד.
לגבי דרשות חז"ל אין מרצה זה מחדש דבר בהצהרותיו האומללות. מחלתו הכרונית פשתה כבר כמשפחת במאה התשע-עשרה, אותה תקופה הרדודה כל כך מבחינה אינטלקטואלית ומלאת גסות רוח ורמות רוחא ההולמים את רדידותה. מתוך שקיעה עמוקה לתהום פוזיטיביזם ומטריאליזם חולניים בני המאה התשע-עשרה לא הצליחו להבין שהיו ושיש אנשים בעולם המתנשאים לפסגות שאליהן הם לא יגיעו לעולם. תן-לי בבקשה כל אחת מהדוגמאות שהביא בפניכם אותו מרצה ואראה לך את חוסר הבנתו המשווע. הפילוסוף היווני אפיקורוס היה מתלונן שהיוונים עושים את אליליהם בצלמם כדמותם. על אותה מתכונת, נאמר גם אנחנו, שיש חוקרים, והוא ככל הנראה נמנה עליהם, העושים חכמים כדמותם וצלמם, לכן חז"ל נראים מאד מאד לא טוב.
תורה לא ניתן ללמוד בשום מוסד אקדמי, ובודאי לא במחלקות למדעי הרוח המתיימרים להתנשא למדרגת מדעים מדוייקים. עליך ללמוד משם רק אינפורמציות וידיעות, ובשום פנים אופן לא תכנים. בכל הנוגע לתורה ולתכניה אינם נמצאים שם, ואין מקומם שם, אלא במוסדות בעלי אופי יהודי יותר, קרי בישיבות.
בברכה נאמנה,