י"א סיון התשע"ט

שאלה: הפטרת במדבר

שלום כבוד הרב
ראשית ברצוני להודות לכבוד הרב על השיעורים שנתן במסגרת לימודי בטכניון (סיימתי את כל שמונת קורסי מחשבת ישראל).
רציתי לשאול את הרב בנוגע להפטרה שקראנו, במדבר.

בהפטרה מובא משל לאישה שהלכה אחר מאהביה (זנתה אימם). לבסוף, ואף על פי כן, הוא מפתיה, ומדבר על ליבה. ושאלתי : עבור העבירה הנ"ל שהודמתה במשל, מדוע יש מקום לגבר בכלל לדבר אל ליבה ? האם לאור מעשיה היא אינה אסורה לבעלה ? מדוע נבחרה דווקא העבירה הזאת לצורך משל כה חשוב ?

שאלה נוספת: מקריאה בפשט המשל המופיע בהפטרה אפשר להתרשם שאהבה המתוארת תלויה בדבר. "והיא לא ידעה כי אנוכי נתתי לה הדגן והתירוש...והמיתיה בצמא....". כיצד עלינו להבין את הקשר של עם ישראל לאלוהיו על פי המשל הנל ?

תשובה:

לכ' ש' היקר הי"ו
שאלותיך רצינות ודורשות אריכות מסויימת שקשה לתת לה ביטוי כאן. לכן בקצרה אומר:
המשל כמובן מתאר את עמנו מוכן להתחבר במהלך ההיסטוריה לכל תרבות פסולה חיבור אינטימי ופסול, ואך ורק עם תרבות אלהית מהר סיני התקשה להתחבר חיבור אינטימי. אני מקווה שאין צורך לומר לך להביט מסביבנו אף כיום כדי לזהות כמה חולים במחלה זו מקיפים אותנו בתוך עמנו ממש. מספיק שמאן דהו יזכיר ימי דוד ושלמה כדי להיחשב פסול בעיני פוליטיקאים ופסידו-אליטות, וזה מבלי להזכיר מצעד התועבות היום! ואם בדברי הנביא נבחר משל זה, זה משום שהתנהגות פסולה זו מהווה כעין זנות ממש (וכך קוראים לה כל נביאי ישראל, 'זנתה אמם'). ואמנם, לאור מעשים אלה הייתה אמורה להיות אכן אסורה על בעלה ח"ו, ואכן כך טענו נוצרים ומוסלמים במהלך הדורות. אלא שמזל הוא שמדובר רק במשל, ולכן יש עוד מקום להאהבה האלהית המוכנה לקבל את התשובה ההולכת ומתקיימת כיום אמנם בצעדים מדודים ולא בחפזון, אבל מתקדמת.
והמשל השני אינו אהבה לשם דבר, אלא הסבר איך התגלגלה אומתנו לגלות על כל צרותיה, והוא, מפאת אי הכרת הטובה, אי ההבנה מהיכן באה לה כל הברכה, ומשום כך נפלה לכתוב בתורה 'וישמן ישורון ויבעט'.
ומי שכיום אינו מבין איך ברכת ה' שופעת עלינו בכל פינה ממש - בודאי רק בזכות אבותינו שהלכו בדרכיו במהלך כל הגלות המרה והנוראה - הוא עיוור ממש.
בברכת שבת שלום,