שלום
כת"ר כתב במאמר האחרון "כי דבר שמקריבים למענו חיים מתקדש". מדוע הקרבת חיים היא סימן לקדושה ? הרי יכולים גם תלמידי ליבוביץ' להקריב חיים למען ערך פסול כלשהו!
אם הערך הוא קדוש כי הוא כזה, מה תורמת הקרבת החיים להגדרתו כקדוש ?
תודה, עמנואל

לכ' ע' הי"ו
שלום וברכה,
היום אתן לך תשובה חלקית בלבד, משום שבערב שבת זה הנני עמוס באופן מיוחד מאד, ב"נ תקבל תשובה מפורטת יותר בהמשך.
אבל קודם כל חובה מוטלת לציין לך שבמובן מסויים אני קצת המום משאלתך בנוגע לקשר בין הקרבת החיים ובין הקדושה. הלא כל הדין של יהרג ואל יעבור, המטיל על כל אחד מאתנו חובת מסירות נפש בנסיבות שההלכה קבעה נלמד מהכתוב 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', הרי לך בסיס הקשר בין קדושה ובין מסירות נפש ברור שאין ממנו! והאם שכוח ממך שכל הנכנס למקום קודש ללא היתר או ללא רשות חייב מיתה (בידי שמים או אחרת), ראה כל דיני בית-המקדש וכדו'. והאם שכוח ממך מה שקבעו רבותינו על שמונה-עשרה גזירות שגזרו בית שמאי שאפילו יבא אליהו לא יוכל לבטלן, רק משום שאנשי בית-שמאי מסרו את נפשם עליהן! וכהנה לאלפים, שאציין לך בהמשך בע"ה.
ולגבי תלמידי לייבוביץ, קודם ספק גדול אם הם מוכנים להקריב, כיון שחלק נכבד מהם נכווה כ"כ מטענותיו שהוא גמר אומר שכל המלחמות שאנו מנהלים אינן ראויות להקרבה. אבל גם על תלמידיו הנמנים על 'שלום עכשיו' וכדו' שבכל זאת מוכנים להיאבק, פשוט הוא שבעיניהם כל דבר שעבורו הם מקריבים נעשה מקודש בעיניהם. אבל כמובן קדושה זו אינה קדושה בעינינו, משום שבעינינו קדוש הוא דבר שהקב"ה החליט על קדושתו, וזה בדיוק מה שהוא עשה כאשר קבע שכל שטח שאנו כובשים נעשה קדוש. ומ"מ ישאר איתן העקרון שניסחתי לפיו כל דבר שמקריבים למענו מתקדש (בעיני ה' או המבדיל בעיני הבריות), הויכוח היחיד שיוכל להתעורר הוא איזה סוג של קדושה תחול עליו. ולנו התשובה ברורה.
בברכת שבת שלום,