ז' אלול התשפ"ד

שאלה: ביאור נבואת ירמיהו הנביא - ולא ילמדו עוד איש את רעהו

לכבוד מרן ראש הישיבה שלום וברכה,

שמעתי לאחרונה שיעור של אברך צעיר הלומד בישיבה גבוהה והוא גם מתלמידי הרב שרקי, ובשיחה עמו הסביר את דברי הנביא ירמיהו:
(פרק לא, לב-לג)
כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְיָ נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְיָ כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְיָ כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד: ס

לדבריו, משמעות הדבר היא שלעתיד לבוא, יגיעו זמנים בהם הקב"ה יתן את התורה בקרבו של כל יהודי ויהודי כך שלא יצטרכו יותר ללמוד תורה מרבנים או אחד מהשני, אלא התורה תהיה כתובה על לוח ליבם. כראיה לפירוש זה הביא בין היתר את דברי מדרש תנחומא(פרשת עקב)
"אמר הקדוש ברוך הוא בעה"ז על ידי יצר הרע היו למדין ומשתכחין אבל לעה"ב אני עוקר יצר הרע מכם ואינכם משתכחים שנא' (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ולא עוד אלא שאינכם צריכים לאדם שילמדם שנאמר (ירמיה לא) ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, וכן יהי רצון ונאמר אמן. "
ועוד יותר מובהק בילקוט שמעוני בכמה מקומות לדוגמא בירמיהו רמז שיז:
"בעולם הזה ישראל לומדים תורה מב"ו לפיכך משכחין אותה שנתנה על ידי משה שהיה בשר ודם, וכשם שב"ו עובר אף למודו עובר שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל לומדים אלא מפיו וכשם שהקב"ה חי וקיים לעולם אף למודו מה שישראל לומדים ממנו אינם שוכחים לעולם שנאמר וירשו בית יעקב את מורשיהם ואין מורשיהם אלא תורה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה"
האם אכן כך יש להבין את דברי הנביא לאור המדרשים? שלעתיד לבוא לא ילמדו יותר מרבנים אלא ישירות מהקב"ה?

בנאמנות,

תשובה:

לכבוד כב' ראש הישיבה שלום וברכה,
 
שמעתי לאחרונה שיעור של אברך צעיר הלומד בישיבה גבוהה והוא גם מתלמידי הרב שרקי, ובשיחה עמו הסביר את דברי הנביא ירמיהו:
(פרק לא, לב-לג)
כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְיָ נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְיָ כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְיָ כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד: ס 
 
לדבריו, משמעות הדבר היא שלעתיד לבוא, יגיעו זמנים בהם הקב"ה יתן את התורה בקרבו של כל יהודי ויהודי כך שלא יצטרכו יותר ללמוד תורה מרבנים או אחד מהשני, אלא התורה תהיה כתובה על לוח ליבם. כראיה לפירוש זה הביא בין היתר את דברי מדרש תנחומא (פרשת עקב)
"אמר הקדוש ברוך הוא בעה"ז על ידי יצר הרע היו למדין ומשתכחין אבל לעה"ב אני עוקר יצר הרע מכם ואינכם משתכחים שנא' (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ולא עוד אלא שאינכם צריכים לאדם שילמדם שנאמר (ירמיה לא) ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, וכן יהי רצון ונאמר אמן. "
ועוד יותר מובהק בילקוט שמעוני בכמה מקומות לדוגמא בירמיהו רמז שיז:
"בעולם הזה ישראל לומדים תורה מב"ו לפיכך משכחין אותה שנתנה על ידי משה שהיה בשר ודם, וכשם שב"ו עובר אף למודו עובר שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל לומדים אלא מפיו וכשם שהקב"ה חי וקיים לעולם אף למודו מה שישראל לומדים ממנו אינם שוכחים לעולם שנאמר וירשו בית יעקב את מורשיהם ואין מורשיהם אלא תורה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה"
האם אכן כך יש להבין את דברי הנביא לאור המדרשים? שלעתיד לבוא לא ילמדו יותר מרבנים אלא ישירות מהקב"ה?
 
בנאמנות,
 
שלום וברכה,
קודם חייב אני לומר לך שנדהמתי לשמע הדברים שמסרת כאן ומסיבות רבות. אבל ראוי להדגיש כבר מעתה שתשובה שלמה לשאלותיך אינה יכולה להימסר כאן, משום שדרוש לכך מאמר שלם ומפורט כדי להתייחס לכל הנקודות שאתה מציין, ואי"ה מאמר כזה ייכתב, אך בינתיים נדגיש רק כמה ראשי פרקים:
א. העיסוק במה שיהיה בעוה"ב בנקודות כאלה מזכיר לי את הדיונים בתקופת הרנסנס על מין המלאכים, האם זכרים הם או נקבות? הלא אין זה מעלה ומוריד דבר, כי זה עיסוק בחלומות עתידיים. אז למה אנשים עוסקים בזה? אין צורך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין שמסתתרת מאחורי דיון זה שאיפה להשתחרר מכל סמכות רוחנית ולעמוד ברשות עצמו בלבד! 
ב. אם האידיאל הוא ללמוד מהקב"ה ישירות ולא להיזקק לרב, יש לחתור לזה כבר מעכשיו, ולכן אינו מובן למה איש זה הוא אברך? עליו להתאמץ ללמוד ישירות מהקב"ה ולא לחתור לשמש כרב!
ג. אם אכן לעתיד לבא הלימוד יהיה ישירות מפי הקב"ה, הוי אומר שכל הלימוד של היום יימחק, ואז לימוד התורה הנוכחי יאבד כל ערך, ויש בדברים משום הצהרה שהתורה תוחלף לגמרי! ואכן מי שניחן ולו במעט השכלה מינימלית, מבחין שראשית הדברים בירמיהו מתייחס דווקא ל'ברית חדשה', ביטוי שלאוזן רגישה מצלצל מיד באופן מדאיג, כי זה בסיס לתיאוריה הנוצרית!!
ד. בכל מקרה, בינתיים אין אנו בעוה"ב, וא"כ, עלינו ללמוד תורה 'קלאסית' מפי משה רבנו. ואיך עושים זאת? קודם כל הולכים לבדוק מה פירשו גדולי רבותינו, ולשמוע איך הם פירשו פסוק או פסוקים אלה. ומה מתברר אז? שכולם: הרד"ק, ר"י אברבנאל, הרמח"ל, המלבי"ם, כל גדולי המקובלים ועוד ועוד, מכחישים מכל וכל 'פירושו' של אברך קטן זה, שלא עמד אפילו על משמעות המילים שבפסוק. הלא מה משמעות המושג 'לדעת את ה' '? הלא לא לדעת הלכות שו"ע, אלא ללמוד להיות דבקים בה', להבין את דרכי השגחתו, ליראה את ה' ועוד כל הדומה לכך! ואם היה בעל תבונה, היה חש שאם כדבריו, פירושו של דבר שכל יהודי ייהפך למשה רבנו. ואם כן, איך בפסוק מדבר הנביא על 'מקטנם ועד גדולם', דבר המראה שיישארו הבדלים עמוקים בין בני ישראל, וכפי שציינו כל החכמים שציינתי זה עתה לעיל!
ה. ואת המדרשים שהוא ציין, ובמיוחד התנחומא, מראים שהוא אינו מבין דבר לאישורו בהם. הלא כך מתחיל מדרש זה: 'אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז על ידי יצר הרע היו למדין ומשתכחין אבל לעוה"ב אני עוקר יצר הרע מכם ואינכם משתכחים שנא' (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר', כי מה שייכת השכחה לעניין הזה? ומה שייך היצר הרע לעניין הזה? אלא שכל מי שמבין מדרשיהם ז"ל, מבין שכאשר רבותינו מדברים במדרשיהם (דווקא!) על דבר שהקב"ה עושה, אין הכוונה שאנו יושבים על ספסל ומחכים שהוא יפעל במקומנו. אלא הכוונה היא שהקב"ה מסייע בידינו לעשות את מה שטוב לנו בעיניו הוא. לכן כוונת המדרש תנחומא היא שהקב"ה בסלקו את יצר הרע, יגרום ללבנו להיהפך ל'לב חדש' המסוגל לקלוט את האמת האלהית ולקבע אותה בתוך תוכנו! וזה כל אחד ואחד יעשה עפ"י יכולתו ועפ"י מדרגתו, וכך יהיה 'למקטנם ועד גדולם'! והלימוד שלא יצטרכו, אין הכוונה שיהיה אז מקום לזרוק את כל הרבנים ל'פח אשפה של ההיסטוריה', אלא שתהיה השראת אווירה רוחנית כללית שתעשה שכדי לרצות להידבק בה', לא נצטרך שילמדו אותנו. אבל תוכן הלימוד ימשיך לבא דרך חכמי ישראל הגדולים במסורת.
בקיצור: קשה להשתחרר מהתחושה שדרשות מסוג זה מהוות איזה מין נסיון עלוב להגיד דברים לא שגרתיים המוצאים חן באוזני השומעים, וכך לרכוש אוהדים. אבל בפועל נזקם ברור, כי הופכים את הרבנים ועוד יותר את הסמכויות לחסרי כל ערך אמיתי.