הרב שלום וברכה,
אני בחור ישיבה ליטאי, ופונה אליך בעניין שמטריד את מנוחתי מזה חודשים ארוכים. מדובר במעמדה של תורת הקבלה – ספר הזוהר, והתנועות שהסתעפו ממנו (החסידות ומקובלי זמננו).
חונכתי להאמין בתורה שעוברת במסורת צרופה, דור אחר דור, מרב לתלמיד. בתורת הנגלה – מהמשנה, הגמרא, הגאונים והראשונים – יש לנו רצף היסטורי מוכח, כתבי יד אמינים, ודיונים פתוחים שאינם תלויים באדם יחיד.
לעומת זאת, בתורת "הנסתר" אנו פוגשים תופעה תמוהה: לפתע פתאום, בסוף המאה ה-13 בספרד, צץ לו חיבור מקיף שאף אחד מהראשונים או הגאונים שלפניו לא הכיר, והוא מיוחס לתנא רשב"י שחי כאלף שנים קודם לכן, מבלי שיהיה לכך שום זכר ברור בכתבי המזרח או אצל תלמידי רשב"י עצמם.
מוצאו של הספר מרוכז כולו סביב דמותו של רבי משה די ליאון. בספר היוחסין לרבי אברהם זכות מובאת עדותו המפורסמת של רבי יצחק דמן עכו, שפגש את אלמנתו של רמ"ד, והיא העידה בקולה שבעלה כתב את הספר ממוחו הקדח לצורכי פרנסה, ותלה זאת באילן גדול.
מעבר לעדות ההיסטורית, הספר עצמו גדוש בראיות פנימיות למקורו המאוחר:
אנכרוניזמים: מופיעים בו שמות של אמוראים שחיו מאות שנים אחרי רשב"י.
לשון הספר: חוקרי הלשון (ומחברי ספרים כמו 'מטפחת ספרים' ליעב"ץ ו'ויכוח על חכמת הקבלה' לשד"ל) הראו שהארמית של הזוהר היא ארמית מלאכותית, השזורה בתחביר ובמושגים של השפה הספרדית והפילוסופיה של ימי הביניים, ואינה דומה לארמית הגלילית של חז"ל.
שיבושי פסוקים: הספר מצטט משפטים בלשון "דכתיב" שאינם קיימים כלל בתנ"ך, או משבש פסוקים קיימים (כמו הציטוט בחלק ג' רמ"ד: "דכתיב שמעו שמוע רגזו שפתיי", שאינו פסוק במקרא).
אך החשש הגדול ביותר הוא בתחום האמונה הטהורה. המושגים המובאים בזוהר נראים, במבט רציונלי, כסותרים את אחדות האל המוחלטת שלימד הרמב"ם. חלוקת האלוקות לעשר ספירות, הפיצול המושגי בין "קודשא בריך הוא" ל"שכינתיה" כשני כוחות הפועלים כביכול בנפרד, ומושגים של "זיווגים" בעולמות העליונים – כל אלו מעוררים תחושה קשה של הכנסת רעיונות זרים, הדומים דמיון מטריד לתיאולוגיה הנוצרית.
ההיסטוריה מראה שברגע שהספר התקבל, חל איסור לפקפק בו, וכל מי שהעז לערער – צונזר ונרדף. כך קרה, למשל, לחלק מדבריו החריפים של הנודע ביהודה (במהדורה תניינה, יורה דעה סימן צ"ג) שיצא נגד המנהגים המיסטיים של המקובלים בדורו וכינה אותם "מכה מהלכת", דברים שצונזרו או עומעמו בדפוסים מאוחרים.
בנוסף, הפלטפורמה הזו הולידה לאורך הדורות תנועות קיצוניות: מהשבתאות ועד לעיוותים מודרניים. בחסידות (ובפרט בחב"ד וברסלב) הוכנס מושג ה"צדיק" כצינור הכרחי לעבודת השם – תפיסה שמזכירה את דור אנוש שתיווכו בין האדם לאל, ומעניקה לרבנים כוח מוחלט שלעיתים עוקר את עיקרי ההלכה (כפי שרואים בכתות קיצוניות בימינו דוגמת 'לב טהור' או אנשי ברלנד, השואבים לגיטימציה מההתפארות העצמית של ה"צדיק" המופיעה בזוהר).
אפילו התיאורים המיסטיים של הבעש"ט (כמו עליית הנשמה שלו, פגישתו עם המשיח, או הלימוד מפי אחיה השילוני שחי אלפי שנים לפניו) או התיאורים הסומטיים והתמוהים ב"ספר החזיונות" למהרח"ו, נראים כהעתק של סיפורי נביאי שקר מדתות אחרות.
שאלתי הגדולה היא: איך זה התקבל כך בעם ישראל? איך קרה שרבי יוסף קארו, שבעצמו הלך שבי אחר תורת הסוד והעיד ב"מגיד מישרים" על מלאך שמכתיב לו את אורחות חייו, הפך לפוסק המוחלט, ואף הכניס לשולחן ערוך פסיקות שמקורן אך ורק בזוהר (כמו ביטול הנחת תפילין בחול המועד, מנהג שאין לו שום מקור בגמרא או בראשונים הרציונליים)?
קשה לי מאוד לשמור על הלכות שמקורן אינו במסורת ההלכתית הבהירה, ואני מוצא מנוח רק בצורת החשיבה הבהירה והאמיתית של הרמב"ם ביד החזקה ובמורה נבוכים. מדוע הציבור הליטאי של ימינו, שנלחם בעבר חרמה בחסידות ובשינוי המנהגים, אימץ בסופו של דבר את עולם המושגים הקבלי והפסיק להילחם על הרציונליזם המקורי?
אשמח מאוד להתייחסותך המחכימה.
בכבוד רב ובציפייה לתשובה,
דוד

שלום עליך ד' היקר הי"ו
שאלותיך כבדות משקל, אך הן קלאסיות וידועות. כולן למעשה נובעות ממחקריו של גרשום שולם בעיקר, ואחריו דומיו. להשיב להן ערב שבת כשאני נדרש להכין שיעורים, זה קשה לי, ובפרט שאתה מבין שעלי להשיב לטענות הממלאות ספרים שלמים ואין זה דבר אפשרי בכמה רגעים בודדים העומדים לרשותי עתה. אבל ב"נ אשיב קצת אחרי השבת, ובניתיים, כדי לא להשיבך ריקם אומר לך - כאיש שעסק במחקר אקדמי למעלה מ-50 שנה - דבר שיפתיע אותך ורבים נוספים: כל מחקריו של ג. שולם מלאי טעויות כה עמוקות שאני משתומם מחוחסר ההגיון וכ"ש מהניתוח האומלל המאפיין אותם !! במיוחד טעותו המרכזית והנוראה לפיה מה שלא עלה בכתב, הוי אומר שלא  היה קיים!! איזו אבסורדיות עבור איש מחקר, וכ"ש עבור איש מאמין !! הלא אנו מאמינים שהתורה נכתבה ע"י משה רבנו, והחוקרים טוענים שהטקסט הכתוב הראשון שלה הוא מתקופת בית שני, מסקנה לפי גישת שולם: התורה לא היתה קיימת לפני כן !! ויתירה מזו: עאכ"ו לגבי כל התושבע"פ שעד סוף בית שני היה איסור מוחלט להעלות בכתב כדשנינן בגיטין (ס.), אז הוי אומר שעלינו להיות קראים ח"ו כיון שלא היתה כתובה, ושהיא המצאה של חז"ל ח"ו!!
כל זה בגלל שג. שולם הוא חניך תרבות גרמנית, תרבות שהיא כל כולה מקור ושורש הכפירה בה', וכפירה העולמית כי לא רק כפירה באמונת ישראל, אלא כפירה בכל סוג של אמונה, ועל בסיס אותם השיקולים שהביאו את שולם לטעון מה שטען, אף אם כפירה זו נעוצה בפילוספיית ניטשה וחבריו בגרמניה!!
דוקא כבחור ישיבה (או אברך) עליך להבחין שפסידו-מחקר זה מושתת על אותו עיקרון מערבי כפרני, לפיו מה שלא רואים לא קיים !! (ואני משער שידועה לך הבדיחה ברוסיה בהקשר זה, לפיה תלמיד יהודי ענה למורהו שהטיף לכפירה משום שאסור להאמין במה שלא רואים, ענה שזו הוכחה שאין שכל למורה כיון שלא רואים אותו!!).
עד שאוכל לענות ביתר פירוט, אני ממליץ לך מאד לקרא ספר שיאיר את עיניך בנידון, יעשיר אותך ללא כל ספק, את ספרו של הרב אליהו בן אמוזג זצ"ל שענה כבר במאה ה-19 לכל הטענות הללו ובמיוחד לרבי אריה די מודינה, שהיה זה שהחל בהכחשת הקבלה עפ"י טענות שהם יסוד לטענותיו של שולם, ספר שפירסמתי ושמו 'אימת מפגיע', ובע"ה יופיע עוד מעט ספר עוד יותר מפורט שיענה לכל שאלותיך עד תום. המחבר הינו גאון עולם בעל השכלה הגוברת על כל מה ששכל אנושי יכול להעלות בדעתו, ותוכל להתרשם.
בינתיים בברכת שבת שלום,

נ.ב: ושכחתי להדגיש שני דברים מאד חשובים מתוך עשרת אלפים נוספים שהיה עלי להוסיף, והם:
א. כפי שציינת בצדק חונכת 'להאמין בתורה שעוברת במסורת צרופה, דור אחר דור, מרב לתלמיד', המשך נא לדבוק בגישה זו נגד כל זרם או כל רעיון המנסה לפגוע בזה. אבל אל תשכח שאם אתה חונכת ככה, עאכ"ו כל גדולי שיראל בכל הדורות. אז איך אתה מ עלה בדעתך שגדולי החכמים מאז הופעת הזוהר פתאום נטשו עיקרון אמוני זה כדי לפנות מקום ח"ו לדברי הבל חסרי מקור?! 
ב. שים נא לב לאחד מגדולי רבותינו הראשונים הריב"ש (שו"ת קנז) שלא זכה בתחילה להתחנך על ברכי הקבלה עד שכינה את הנוצרים בשם 'מאמיני השלוש' והמקבולים 'מאמיני העשיריות', אבל כאשר פגש את 'החכם הישיש דון יוסף ן' שושאן ז"ל' הסביר לו את הדברים הוא הודה וחזר בו !! ומכאן שאין זה חדש שיש דברים שחא היו ידועים לכל החכמים אף הגדולים מאד כאשר היו ידועים ליחידי סגולה שבהם.